הגבהה/קורה במעבר בין סלון למרפסת
יצירת הגבהה במעבר בין שטח רטוב לשטח יבש בדירה - מהווה מכשול בטיחותי.
לפי ת"י 1629, החל על ריצוף טראצו, נקבע כי שטחים רטובים יובדלו משטחים יבשים בשני פריטים אופייניים, שמטרתם היא למנוע מעברי רטיבות:
א] איטום מתחת לריצוף של השטח הרטוב.
ב] ביצוע סף הפרדה בין השטח הרטוב לבין השטח היבש.
שטח רטוב בדירה יכול להיות בשני מקרים:
א] שטחה של מרפסת בלתי מקורה החשופה לנזקי מזג אויר ובעונות גשומות מצטברים בה גשמים ומשקעים.
ב] חדרי שירותים בדירה, המכילים כלים סניטרים וצנרת מים, ביוב ו/או דלוחין, ובהם:
(1) חדר אמבטיה.
(2) חדר מקלחת.
(3) חדר בית שימוש.
(4) חדר כביסה.
בקטגוריה זו לא נכלל המטבח בדירה, אף על פי שיש בו כיור, מהסיבה שבניגוד לשאר חדרי השירות הרטובים, נותרת רצפת המטבח בדרך כלל יבשה, גם כשיש פעילות של בישול, הדחת כלים וכיוצא בזה בתוכו. הסיבה לכך היא הרגלי בני אדם להשתמש בשטח המטבח גם כסלון ולארח בו אנשים לסעודות, קפה וכו'. כיום כבר אין הבדל בין פינת אוכל למטבח ובים פינת אוכל לסלון, וכל אלה מהווים מרחב אחד בדירה.
נדיר כי נמצא מטבח על דלת המפרידה את שטח המטבח מפינת האוכל והסלון. [לא כן הדבר במטבחים תעשייתיים ומסחריים, אשר לאור שימושיהם חלה חובה להתייחס אליהם כשטחים רטובים לכל דבר].
מקובל לבצע את הסף המוגבה בדירת מגורים, בין לצורך הפרדה של שטחי המרפסת הפתוחה ובין לצורך הפרדתם של חדרי השירות, באמצעות יישומו של פתרון הכלול בשרטוט המופיע הן בת"י 1629 והן בת"י 1752 - מבלי ליצור מדרגה, המכונה לעתים גם הגבהה או קורה.
זאת, אף כי לפי התקנות מותר קיום מדרגה בודדה בתוך דירה, כולל הגבהה במעבר אל המרפסת. יש מתכננים וקבלנים המפרשים את הוראות התקנים שלא כדין, תוך יישום פתרון בלתי מתאים גם אם לפי פרשנות אחרת הוא פתרון חוקי, ויוצרים קורה מוגבהת במעבר בין סלון למרפסת - פתרון שהוא אמנם כלול כאחת האפשרויות לביצוע הסף, אך אינו מתאים כלל ועיקר ליישום בדירת מגורים, בהיותו מכשול מובהק. הא ראייה, שאף על פי שההתייחסות לסף [בשני התקנים הנזכרים] לא מבדילה בין מעבר אל מרפסת פתוחה לבין מעבר אל חדרי שירות, אף אחד לא מבצע קורה מוגבהת בכניסה לחדר האמבטיה...
משמע, שומה על המתכנן לברור מתוך האפשרויות הכלולות בתקן את החלופה הראויה, ולא לאמץ כל פתרון תקני לכאורה בכל מיקום שהוא. גישה זו מקבלת חיזוק-מה מבית המשפט התייחס לכך - בת"א 25216/00 סטפן פס נ' מטאנס מיכאל חברה לבניין בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: ר' חדיד, פסק דין מיום כ"ב בניסן תשס"ד (13 באפריל 2004), תקדין - שלום 2004 (2) 1581, ולהלן ציטוט רלוונטי:
"קורה המפרידה בין הסלון לבין המרפסת:
13. לטענת התובע, קורה זו מהווה מפגע בטיחותי הגורם גם כן לחוסר נוחיות קיצוני מבלי שהנתבעת הודיעה לו על קיומה מבעוד מועד. התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגין המטרד הנובע מקיום הקורה בסך של 5,000 ש''ח.
14. ב''כ הנתבעת סומך על האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט ומבקש לדחות תביעת התובע לעניין זה. בהתאם לחוות הדעת צריך לעשות הנמכה של 1-2 ס''מ בין שטח רטוב לשטח יבש בדירה על מנת למנוע חדירת מים לשטח היבש. יחד עם זאת, הדבר אינו בר ביצוע בכל המקרים וזאת בשל בעיות הנדסיות הנובעות משיפועי המרפסת ובמקרים שכאלה בניית קורה פותרת את הבעיה.
מומחה בית המשפט חלק בחוות דעתו על מסקנת מומחה התובע, לפיה, ניתן לסלק את הקורה הואיל ובמרבית המקרים מדובר בקונסטרוקציה והדבר יחייב הנמכת ריצוף המרפסת בשטח של 70 מ''ר מבלי שבמקום קיימים השיפועים הדרושים לשם כך. לסיכום עניין זה קבע מומחה בית המשפט כי הוא אינו רואה כל ליקוי בקיום הקורה.
15. בעניין זה טענות התובע בדין יסודן.
בחוות דעתו הפנה מומחה בית המשפט לשרטוטי התקן, לפיהם, יש לעשות הנמכה של 1-2 ס''מ בין שטח רטוב לשטח יבש.
בסיכומים מטעם הנתבעת לא הועלתה כל הנמקה מדוע היא לא פעלה בהתאם לתקן ותכננה מלכתחילה את המעבר בין הסלון למרפסת באמצעות הנמכה של 1-2 ס''מ במקום בניית קורה.
16. בניית קורה במעבר שבין הסלון למרפסת אכן מהווה מפגע וטומן בחובו סכנה לדיירי הבית ומבקריו. זאת ועוד, קורה זו מכערת ואין ספק כי הפתרון הקבוע בתקן, הפרשי גובה של 1-2 ס''מ, הינו אסתטי יותר.
העובדה כי המרפסת הינו בשטח גדול (כ-80 מ''ר בהתאם לפרוספקט הדירה), ומיקומה בחזית הדירה מתחייבת המסקנה כי מדובר בחלק מרכזי בדירה בו יעשה שימוש תכוף.
17. הואיל ובהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט לא ניתן לפרק את הקורה, אני פוסק לתובע פיצויים בגין הטרדה שבקיומה בסך של 5,000 ש''ח."
לאמור, מדובר בפרשנות שגויה של הקבלן, ובמקרה זה גם של מומחה בית המשפט (המהנדס ישראל דימנט) ,שסברו כי מותר להשתמש בפרט הכולל קורה גבוהה בתור סף תקני בדירה, ולפיכך מגיע לדיירים פיצוי בין אם אפשר לאחר מעשה לבטל ליקוי זה ובין אם לאו.
