טענות מומחה בית משפט בערכאת הערעור

חדירה אל עובי הקורה ועומק המחשבה הטמונה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, תוך השוואתה לחוות הדעת של הצדדים וטענות באי כוחם, הינה לא רק סמכותה של ערכאת ערעור, אלא גם חובתה כלפי צדדים לדיון, אשר עשו כל מה שנדרש מהם בטרם הגשת ערעור, ונאלצו לקבל את שלהם בבית המשפט במסגרת ערעור.

בפסק דין של בית משפט השלום בחדרה, ת"א 1422 יוני מלכה נ' ארדר תרמוטק בע"מ [שופטת: ה' אסיף, ניתן ביום כ"ה בשבט תשע"א 30 לינואר 2011], נפסק כי לכאורה בית משפט שבערעור לא יתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בעניין המושתת על חוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט.

דברים אלו נאמרו כדי להמחיש עד כמה חזקה ואיתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ולהלן ציטוט מפסק הדין יוני מלכה בעניין זה:

"לחיזוק מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט מתווספת ההלכה, לפיה ערכאת ערעור תימנע מהתערבות בממצאי הערכאה הדיונית כאשר אלו מבוססים על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.

ראה: ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז (6) 83..."

לאמור, לכאורה הלכה פסוקה היא, שלא להתערב בממצאי מומחה בית משפט בערכאת ערעור.

האומנם? הרי ידענו ערכאות ערעור רבות, בהן לא התקבלה חוות דעתו של מומחה בית המשפט כלל - תוך העדפת חוות הדעת של מומחה צד לדיון על פני חוו"ד מומחה בית המשפט - והיכן ההסבר, היכן הטעות, או יישוב הסתירה?

להלן לקט מתוך תיקים, בהם הועדפה חוות דעת מומחה צד לדיון על פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בערכאת ערעור:

1. ע"א 25-38/90 אברהם אלברט נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, מ' סלוצקי, י' מרגלית, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" מהדורת 2002.

2. ע"א 7298/00 דוד בסט נ' חממי עזרא, בית המשפט העליון, שופטים: ס' ג'ובראן, א' גרוניס, ד' ברלינר, פדאור 07 - 27 - 586.

3. ע"א 181/84 אהרן זייצב נ' אזורים בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטים: א' אבן ארי, ד' בר אופיר, ש' טימן, הובא בספר "עדות מומחה" מאת א' בן-עזרא בהוצאת "שי"מהדורת 2001.

4. ע"א 6025/92 צמיתות בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, בית המשפט העליון, שופטים: ש' לוין, ד' ביניש, ד' דורנר, פד"י נ' 1 826.

והרשימה ארוכה.

לא אחת מתבטא השופט בערכאת ערעור נגד מומחה בית המשפט ונגד בית משפט קמא, על שקיבל את חוות הדעת של המומחה שמינה "כזה ראה וקדש", ללא גישה ביקורתית כפי שצריך להיות.

כדי להבין את מקור אי ההבנה של בית משפט השלום בחדרה, יש לבדוק על מה הסתמכה השופטת, ולהלן ציטוט מפסק דין אביצור של בית המשפט העליון, אשר שימש את בית משפט השלום בחדרה [ביחד עפ פסקי דין אחרים] והיווה בסיס לפסיקתו המצוטטת לעיל:

"10. לעניין יתר חלקי פסק-הדין, בדגש על המימצאים העובדתיים שבהם הכריע בית-משפט קמא - בין בקובעו ראשי נזק שלגביהם לא הוכיחו התובעים את תביעתם (כגון הוצאות שלא הוגשו קבלות בגינן), ובין לעניין ראשי נזק אשר הזכאות לפיצוי בגינם נשללה (דוגמת תשלום נזקים תחת תשלום הפיצוי שהוסכם בין הצדדים בגין האיחור במסירת הדירה) - אני סבור שמימצאים אלה מעוגנים דיים בחומר הראיות (או היעדרו) אשר היה בפני בית-המשפט, ולא שוכנעתי כי ישנו טעם מיוחד לחרוג מן הכלל השולל התערבותה של ערכאת ערעור במימצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית-המשפט בערכאה ראשונה (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי [7], בעמ' 807).

בהתאמה, איני מקבל את הטענה בערעור שכנגד שלפיה לא הוכח כי הפרוזדור אכן חורג מן הנדרש על-פי דין. קביעות אלה של בית-משפט קמא מתבססות על חוות-דעת המהנדס, שהוסכם על הצדדים, אשר הייתה בידי המערערת שכנגד עוד בטרם ניתן פסק-הדין. השגות על חוות-דעת זו אין מקומן בערכאת הערעור. דגש מיוחד נודע לרתיעתה של ערכאת הערעור מלהתערב במימצאי הערכאה הדיונית כאשר אלה מסתמכים על חוות-דעתו של מומחה, לא כל שכן מומחה מטעם בית-המשפט אשר מונה בהסכמת הצדדים (ראו: פרשת עמיגור [1], בפיסקה 8 לפסק-הדין; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי [3], בעמ' 189).

טענות כנגד מסקנותיו של המומחה חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד. משלא נמצאו טענות שכאלה, איני מוצא לנכון לקבלן כעת, וטענה זו נדחית אף היא."

עינינו הרואות, כי לא היה לבית המשפט בחדרה על מה לסמוך, שכן בית המשפט העליון אינו פוסק הלכה לפיה ערכאת ערעור לא תתערב בקביעותיו של המומחה הממונה, אלא קובע כי המקום להשיג על קביעותיו של מומחה בית המשפט - אינו בערכאת ערעור; ההשגות על קביעותיו של מומחה בית המשפט צריכות להתחיל בשלבים שלפני כן, במסגרת חקירות המומחה וכמובן גם הצגות של שאלות הבהרה אליו.

והיה ולא נעשו ההשגות הללו – כי אז, ורק אז, ערכאת הערעור לא תתערב במסקנותיו ובמסקנות פסק הדין שהוסקו על פיהן, ואף זאת בהסתייגות וכלל לא כהלכה פסוקה.

אולם, במצב בו מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו בערכאה הדיונית, ו/או הוצגו בפניו שאלות הבהרה המעידות על השגות ברורות על חוות דעתו, ובית משפט קמא בכל זאת קיבל את חוו"ד המומחה שמינה – כי אז יידון פסק הדין קמא מחדש בערכאת הערעור, לאור ההשגות, ויתערב במסקנותיו של פסק הדין המסתמכות על חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

כך ננקט בארבעת פסקי הדין דלעיל ובעוד אלפי פסקי דין אחרים.

זו לא רק סמכותה של ערכאת ערעור, אלא גם חובתה כלפי צדדים לדיון אשר עשו כל מה שנדרש מהם בטרם הגשת ערעור, ונאלצו לקבל את שלהם בבית המשפט במסגרת ערעור.