ת"א 44/93 שושנה יוסף נ' חפציבה

7 אוקטובר, 2014

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"א 000044/93

15/11/02

בפני: כבוד השופט עזרא קמא, סגן נשיא

בעניין:

שושנה יוסף ואח'

התובעים

נ ג ד

1. חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ

2. חפציבה (גבעת זאב) בע"מ

הנתבעות

נ ג ד

1. נידר חברה לבנין ופיתוח בע"מ

2. שלמה קצב

3. יוסי אילוז

4. תלפיות חרושת עץ בע"מ

צדדים שלישיים

לתובעים - עו"ד בעז ארד

לנתבעות - עו"ד נתן במברגר

לצד שלישי 1 - עו"ד יעקב לאופר

לצד שלישי 2 - עו"ד יעקב בניטה

פסק דין

רקע עובדתי

1. התובעים הם קבוצה של בעלי זכויות ומחזיקים בשבע דירות בבנינים שנבנו בגבעת זאב. הדירות נרכשו במועדים שונים בשנת 1987 מהנתבעות 1 ו-2 (להלן - "חפציבה" ו-"חפציבה גבעת זאב"). שלוש דירות נרכשו על-פי הסכם עם חפציבה גבעת זאב, אחת נרכשה מחפציבה במישרין ושלוש דירות נרכשו מחפציבה "בשם ועבור" חפציבה גבעת זאב. אחת משבע הדירות נרכשה מחפציבה בשם חפציבה גבעת זאב על-ידי אדלשטיין על-פי הסכם מיום 28/5/1987, ונמכרה לתובעים 14-15 - פרי - על-פי הסכם מיום 19/6/1987 בין אדלשטיין לבין פרי.

הדירות נבנו במשך השנים 1987-1989 ונמסרו לתובעים במהלך חודשים מרץ-יוני 1989 (נ/1, נ/5, נ/5א, נ/10, נ/13, נ/16 ו-נ/19).

2. בתוך שנה ממסירת הדירות, בחודש אוגוסט 1990, בוצעו "תיקונים שנתיים" שפורטו בדין וחשבון על תיקונים לכל דירה בנפרד (נ/3, נ/6, נ/6א, נ/8, נ/11, נ/14 ו-נ/17). הדו"חות נחתמו על-ידי אחד מרוכשי כל אחת מן הדירות גבי דירתו הוא, אך בחלק מהם צוינו הסתייגויות ודרישות לתיקונים נוספים.

3. לפי כתב התביעה, בכל הדירות נתגלו ליקויי בניה רבים, והם דרשו מחפציבה וממנהל האתר מטעם חפציבה, מר דרור שנק, לבצע תיקונים, השלמות ותוספות לדירה. לטענת התובעים, כתוצאה מפגישות שקוימו עם מנהל האתר, אף סוכם כי הנתבעות יתקינו בכל הדירות סורגים ושערי ברזל בקומה הראשונה, ייבנו פרגולות במרפסות לפי המפרט הטכני, יבוצע בידוד טרמי בגגות הדירות ויותקן חלון נוסף (כפול) בחלל המדרגות כדי למנוע חדירת מים ורטיבות.

משלא נחה דעתם של התובעים מהתיקונים שביצעו הנתבעות או מי מהן או משליחיהן והליקויים המשיכו להתגלות בדירות, הוגשה תובענה זו, בתחילת שנת 1993. הנתבעות שלחו "הודעת צד שלישי" לצדדים השלישיים. צד שלישי 1 (להלן - "נידר"), שהתקשרה עם חפציבה גבעת זאב בחוזה לבניית הבנינים של הדירות, הגישה תביעה שכנגד נגד הנתבעות. נידר טענה, כפי שיפורט להלן, כי ההתקשרות החוזית שבינה לבין הנתבעות היתה להקמת שלדי הבנינים, וכל בכל הנוגע לעבודת פנים בתוך המבנים והדירות - היתה אך יועצת וספק כוח אדם בלבד.

תביעה אחת או תביעות נפרדות

4. הנתבעות טענו בפתח הדיון בבית-המשפט, שיש להפריד בין התובעים, בשל הטענות וההגנות השונות בענינו של כל בעל דירה בנפרד. למעשה נטען, כי "איחוד התובעים" לא בא אלא כדי להקנות סמכות ענינית לבית-המשפט המחוזי, בעוד שלאמיתו של דבר ענין לנו בשבע תובענות שונות שבכל אחת מהן הסמכות נתונה לבית משפט השלום.

בית משפט זה (כבוד סגן הנשיא י' בזק) קבע, כי צירוף תביעות התובעים לתביעה אחת "יש בו כדי לסבך את הדיון, וכי מן הראוי לפצל את התביעה למספר תביעות" (החלטה מיום 28/12/1993). התובעים נתבקשו לשקול "אם יש מקום לחלוקת התיק למספר תיקים".

הנתבעות ויתרו על טענת חוסר סמכות של בית-המשפט, ובא כוח התובעים הודיע כי עמדתו היא כי ניתן לדון בתובענה של כל התובעים כאחד, בבית משפט זה, משום שהסכום הכולל של התביעה מצוי בגדר סמכותו של בית-המשפט, ואין מקום לפצל את התביעות של התובעים.

בהחלטה בבקשת רשות לערער שהגישו התובעים (רע"א 560/94 יוסף שושנה ו-39 אחרים נגד חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מח(4), 63), קבע כבוד השופט ש' לוין (כתוארו ביום מתן ההחלטה), כי מתוך פסקי הדין האנגליים שאוזכרו, עולה שיש לתת פירוש ליברלי לכלל בדבר צירוף תובעים, וכל אימת שמדובר בעסקה אחת או בסדרת עסקות שלהן שאלה משותפת - יותר הצירוף (שם, עמוד 68 מול ג-ד). ועוד זאת לעניננו:

”אכן, בענייננו נסיבותיה של כל עיסקה ועיסקה שונות הן במקצת זו מזו, ולכל דירה ליקויי הבנייה הספציפיים שלה, אולם מדובר בדירות השייכות כולן לפרויקט בנייה אחד; החוזים כאמור דומים מאוד זה לזה; כמעט בכל החוזים מצויה תניה זהה בדבר מסירת מחלוקות לידי היועץ שיכריע בהן באופן סופי; משפחה אחת בלבד לא רכשה את הדירה ישירות מהמשיבות; ובאופן כללי נשענת חבות המשיבות כמו גם של הצדדים השלישיים על אדנים זהים. יצוין גם כי על-אף ההבדלים הקיימים בין דירה לדירה מצויים ליקויים רבים כמעט בכל הדירות (ליקויי רטיבות במבואה, בחדרי המגורים ובחדרי הילדים, שקיעת מרצפות במרפסת חדר המגורים, לוחות פגומים במדרגות, אי-התקנת סורג במטבח, מכסי ארגזי התריסים דקים מדיי). אפשר אפוא לקבוע כי מתעוררת בעניין שלפנינו לפחות שאלה משותפת אחת, וכאמור די בכך כדי להכשיר את הצירוף."

5. אחר דיון בשאלה אם יש להעביר את הסכסוך להכרעתו של יועץ או בורר, הודיעו הצדדים על הסכמתם לדחיית הטענה האמורה (החלטה מיום 26/1/1994).

חוות דעת המומחה

6. בית-המשפט מינה בהסכמת הצדדים את המהנדס אמנון איזנברג להיות מומחה מטעם בית-המשפט. במהלך החודשים אפריל ומאי 1995 בדק המומחה את שבע הדירות, וביום 30/10/1995 הגיש חוות דעת בענין הליקויים בדירות, שאליה צורפה חוות דעת של אינג' אברהם שוורץ, בענין מתקני ההסקה וחישוב הפסדי החום, וכן עלות העבודה הנדרשת לתיקון הליקויים האמורים בדירות מסוגים שונים (טיפוס A, B ו- C).

7. בא-כוח התובעים, עו"ד בעז ארד, פנה אל המומחה וביקשו להשיב על כ-1,700 שאלות הבהרה. ראיתי לקבוע כי המומחה ישיב על השאלות כפי שינחהו בית-המשפט, אך זאת בחקירתו בבית-המשפט.

וכך נקבע בהחלטה מיום 30/6/1996:

”עיינתי היטב בחוות דעתו של המומחה ובשאלון האמור, וסבורני, כי אין כל הצדקה וצורך בשאלות האמורות כדי לברר את השאלות שהן באמת במחלוקת... המומחה יצטרך להשיב בחקירתו על חוות דעתו, אם יוזמן על-ידי מי מהצדדים, על עלות התיקון של הפריטים שציין בחוות דעתו, מתוך הסכום הכולל שקבע. המומחה גם יתן בעדותו פירוט לאותם פריטים שקבע בחוות דעתו 'שאין זה סביר לתקנם' או 'שאינם ניתנים לתיקון'. הענינים האמורים יתייחסו לכל דירה בנפרד. המומחה גם יתן תשובה כללית לענין הצורך, לפי דעתו, בתיקון פגם מסוים או החלפתו של הפריט האמור כגון מרצפות או אריחים, דלתות או חלונות. מעבר לכך, הדברים, לכאורה, ברורים בחוות הדעת ואין צורך ליתן פירוט נוסף".

8. ביום 5/2/1997 נחקר המומחה על חוות דעתו. אחר עדותו נותרה חוות דעתו והערכותיו הכספיות בענין עלות התיקון של הליקויים - כפי שפורטו בחוות הדעת. חוות הדעת ועדות המומחה מעידים על מהימנותו, מיומנותו ומקצועיותו של המומחה, המהנדס איזנברג. עדותו היתה ברורה, בהירה וחד-משמעית. אני מקבל, אפוא, את קביעות המומחה בחוות דעתו והאומדנים של העלויות כפי שקבע.

יריבות שבין התובעים לבין חפציבה

9. חפציבה טוענת כי אין היא צד נכון להתדיינות זו וכי אין לתובעים יריבות עמה בכל הנוגע לליקויי הבניה בדירות שרכשו. לטענת חפציבה, הדירות נרכשו מחפציבה גבעת זאב, שהיא בעלת הזכויות בקרקע שעליה נבנו הדירות. ועוד זאת, חפציבה גבעת זאב היא זו שחתמה על חוזים עם קבלני המשנה (נ/38 ו-נ/63). משום כך, יש לסלק את התביעה נגד חפציבה, מחמת חוסר עילה.

לעומתה, טוענים התובעים, כי שתי הנתבעות חד הן. נתבעת 2 - חפציבה גבעת זאב - היא חברה "נוכרית" שנרשמה, בזמנו, אצל רשם החברות ברמאללה (נ/34), ונרשמה כחברה נוכרית במירשם רשם החברות בישראל. הפרוייקט הוצג כפרוייקט בניה של חפציבה ושתי החברות קשורות וכרוכות זו בזו: עובדיהן הם אותם עובדים ומנהליהן אותם מנהלים, והם קיבלו את משכורותיהם מחפציבה ולא מגוף אחר. התובעים פנו בכל הענינים הנוגעים לדירות לחפציבה - הנתבעת 1 - והיא זו שהשיבה להם על פניותיהם (ת/6, ת/7, ת/9, ת/12, ת/13, ת/15, ת/16, ת/23 וכן ת/25), ולא נשמעה טענה כי אין היא נוגעת לבניית הפרוייקט ולחובותיה לתקן את הליקויים. גם כשהפניה של התובעים מוענה לחפציבה גבעת זאב, היתה זו הנתבעת, שהשיבה עליהם ב"נייר פירמה" שלה (ת/1, ת/4, ת/23 ו-ת/24).

כשנשאלו התובעים ממי רכשו את הדירה, תשובתם היתה חד משמעית, כי הרכישה נעשתה מחפציבה ולא מחפציבה גבעת זאב (עמודים 18, 53, 103, 160, 176 ו-189 לפרוטוקול).

על חלק מהחוזים לרכישת הדירות חתמה חפציבה - אם בשמה היא או בשם חפציבה גבעת זאב (ת/20 ו-ת/31). כך גם זכרון הדברים ת/28.

גם עדי ההגנה, ובין היתר מנהל הפרוייקט ועובדים אחרים, העידו כי מעבידתם היא חפציבה, והגם שעבדו באתר שבנתה חפציבה גבעת זאב, הרי הם קיבלו את שכרם מחפציבה (עדות דרור שנק בעמוד 219; עדות איזאדי בעמוד 258; עדות נילי כהן בעמוד 283 ועדות מנהל הנתבעת 1 בעמוד 280).
ואף זאת, חלק מן החשבוניות בגין תשלומים ששילמו התובעים על חשבון התמורה בגין הדירות - הוצאו בידי חפציבה. על כך נשאל חשב חפציבה, וזו תשובתו:

”מדובר על התקופה שלפני ההקמה של חפציבה גבעת זאב. בתחילת הפרוייקט הנתבעת [צריך להיות: הנתבעת 2] היתה בהליכי הקמה ולא ניתן היה להוציא חשבוניות על שמה. לא התארגנו עם פנקסי חשבוניות על שמה. לא התארגנו עם פנקסי חשבוניות וקבלות וזה לקח חודש וחצי, אחר כך החלפנו את החשבוניות שהדיירים קיבלו אך הוצאנו חשבוניות של הנתבעת" (עמוד 261).

ההתדיינויות של התובעים נעשו עם נציגי חפציבה

ואף זאת: התובעים מבססים את תביעותיהם גם על עילה נזיקית, ולא רק חוזית. משום כך חפציבה היא יריבתם לענין זה - אם בשל המצב שהציגו כאילו התובעים מתקשרים עמה, וכי היא "בעלת הפרוייקט", ואם בשל הנזקים שהיא ועובדיה ושליחיה גרמו.

התובעים טוענים, כי חפציבה העלתה טענה זו במטרה להקשות על התובעים בתביעתם ולהפנותם לחברה זרה שהוקמה לצורך בניית פרוייקטים וסיימה את תפקידה זה מכבר, בעוד שענינם של התובעים מכוון לחפציבה, שהיא זו שיזמה ובנתה את הפרוייקט, והציגה את עצמה - היא ועובדיה - ככזו לפני התובעים. משום כך, לטענת התובעים, חפציבה מושתקת ומנועה מלטעון כי התקשרות התובעים לא נעשתה עמה, אלא עם חברה נוכרית שהתובעים לא ידעו על קיומה.

10. אין כל ממש בטענת חפציבה, כי אין יריבות בינה לבין מי מהתובעים. כל ההתכתבות של התובעים היא עם "חפציבה" ולא עם חפציבה גבעת זאב. גם חפציבה אינה עושה הבחנה בינה לבין חברתה - חפציבה גבעת זאב. מי שמודיע ביום 7/3/1989 על כך שהבניה "תסתיים בשבועות הקרובים", היא חפציבה (ת/1). מי שמודיע במהלך הבניה של הדירות, ביום 11/1/1988, על התקדמות הבניה היא חפציבה ולא האחרת (ת/4). הבקשה לרכוש דירה מופנית על גבי טופס של חפציבה - לחברה זו ולא לאחותה (ת/10 ו-ת/20, כדוגמא), והחשבוניות בגין התשלומים הן שלה (ת/11 ו-ת/21). כאמור החוזה עם התובעים יוסף ואתי שושנה נחתם במישרין על-ידי חפציבה (ת/21). מי שמודיע לדיירים על כך שהבניה בדירות הסתיימה, היא מחלקת המכירות של חפציבה, והיא זו שמאשרת הרכבת דלתות וחיבור הדירות לרשת החשמל (ת/24).

גם פניות בא-כוח התובעים לחפציבה נענית על-ידי בא-כוח חפציבה (ת/26 - ת/27), ביום 19/3/1991, מבלי להעלות אף לא גרגיר של טענה, כי חפציבה אינה נוגעת לענין, ומה להם לתובעים לפנות אליה בענין הדירות ועבודות הפיתוח במתחם.

דרור שנק, מנהל האתר מטעם חפציבה, נפגש ביום 11/1/1990 עם נציגי הדיירים ובסיכום הפגישה עומדים זה מול זה: "נציגי חפציבה" ו"נציגי ועד הבית רחוב מצפה פרוייקט גבעת זאב" (ת/29).

גם החוזה למכירת הדירה למשפחת אדלשטיין (ת/30ב) שנמכרה אחר כך לפרי (המוצג ת/30א) נחתם בידי חפציבה. כך גם ההסכם עם רות ויוסי ישי (וראו גם נ/7א). לפרי אישרה חפציבה גבעת זאב במכתב מיום 12/11/1989 על נייר פירמה של חפציבה, כי ההעברה מאדלשטיין לפרי מאושרת ומוסכמת. דרור שנק כותב לפרי כמנהל אתר גבעת זאב במכתב הנושא את שמה של חפציבה, כי התיקונים השנתיים בדירתם ייעשו בתוך חודש.

לישי, וזו אך דוגמא, מאשר בנק המזרחי המאוחד, את הערבות הבנקאית לדירה בשם חפציבה, כמי שמכרה את הדירה (ת/39). גם הפרוטוקולים למסירת הדירות נחתמו בידי חפציבה (נ/5). גם בשיח ושיג שבין החברה לבין נידר פונה בא כוח חפציבה לנידר בשמה היא "חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ" ובשם "חפציבה גבעת זאב בע"מ" שתיהן כאחת, בענין סכנת התמוטטות של קירות תומכים.

הטענה כי לתובעים אין עילת תביעה נגד חפציבה מחמת העדר עילה, לוקה בחוסר תום לב. פשיטא, גם חפציבה ראתה את עצמה מוכרת של הדירות, מעורבת כולה בענין הבניה, מסירת הדירות, ביצוע התיקונים, וקשורה בהתקשרויות חוזית עם קבלני משנה. אך לעתים רחוקות, הזכירה חפציבה את הנתבעת 2 כמעורבת בפרוייקט. היא בעצמה ראתה, למצער, את שתי החברות כאחת כמעורבות בפרוייקט ואחראיות לתיקון הליקויים ולקיום חוזי המכר של הדירה.

הטענה של העדר עילה נגדה מחמת חוסר יריבות היא טענה של נוחות, הנטענת עתה לצורך התחמקות מאחריותה כלפי התובעים, בענין החובה לתקן את הליקויים שנתגלו בדירות וחובותיה לפי חוזי המכר. אין זאת כי אם חפציבה וחפציבה גבעת זאב חבות ביחד ולחוד בגין ליקויי הבניה בדירות התובעים. ההפרדה בין שני התאגידים היא הפרדה מלאכותית ונעשתה לשם נוחות בלבד. חפציבה הציגה מצג, לפיו היא היוזמת של הפרוייקט, בונה אותו באמצעות קבלני משנה, אחראית על העבודות, ועושה להשלמת הדירות ומסירתן באמצעות עובדיה היא. היא זו שמכרה את הדירה והיא זו שמסרה אותן לידי הרוכשים. כמוכרת הדירות היא אחראית על תיקון הליקויים - במישרין או באמצעות קבלני משנה מטעמה.

11. לפיכך, מסקנתי היא ששתי הנתבעות חבות כלפי התובעים - כולם - בענין כל נזק שהוכח בתובענה זו, אם בגין עילה חוזית ואם עילה נזיקית.

התובעים

12. לחותמי החוזים עם הנתבעות לרכישת שבע הדירות, צורפו צאצאיהם, ואין זה ברור אם הם מתגוררים בדירות אם לאו. מכל מקום, לא הובאו ראיות אילו זכויות יש לצאצאי התובעים העיקריים, שחתמו על החוזים לרכישת הדירות. ניתן להניח, כי מדובר בילדים של זוגות התובעים: 1-2, 6-7, 14-15, 19-20, 24-25, 30-31, 36-37.

לפיכך, הוספת צאצאיהם של זוגות התובעים האלה אינה מוסיפה דבר לעניננו. זכויות הילדים, ככל שהוכחו, יונקות מזכויות התובעים העיקריים, אך אין בינם לבין הנתבעות יריבות ישירה. לפיכך, אתייחס בפסק דין זה לתובעים העיקריים בלבד, שהם רוכשי הדירות. התובעים אומרים כי צירופם של צאצאי התובעים העיקריים נבע מן העילה הנזיקית ולא מן העילה החוזית. לבד מן הטענה של "עוגמת נפש" שהיתה טענה כללית ולא מפורטת, הרי שלא הובאו ראיות בענין נזקים מיוחדים של צאצאים אלה.

יריבות בין התובעים פרי לבין הנתבעות

13. הנתבעת טוענת כי התובעים 19-20 (פרי), לא רכשו את דירתם מהנתבעות, כי אם רכשוה על-פי חוזה מיום 19/6/1999 עם אדלשטיין, שרכשוה מחפציבה (ת/30א). פרי רכשו את הדירה אחר שבנייתה הסתיימה והיתה ראויה למגורים. אדלשטיין התחייבו למסור את הדירה לפרי, כבר בחודש אוגוסט 1989, כדי שיבצעו בה עבודות שונות. בהתאם לכך, הצהירו פרי כי בדקו את הדירה ומצאוה מתאימה לצרכיהם, וכי לא תהיה להם טענה בענין "אי התאמה עם הסכם הרכישה ונספחיו".

חפציבה הסכימה ליתן לפרי אחריות אך בענין תיקונים שנתיים בדירה (ת/31), דהיינו לתיקון ליקויים בשנה הראשונה, אך לא התחייבה כלפיהם בענין אי התאמה גלויה לעין בדירה. בחוזה שבין אדלשטיין לבין פרי הצהירו אדלשטיין כי לא יהיו זכאים לכל פיצוי שיזכו בו פרי בגין ליקויים בדירה. ועוד זאת, לטענת הנתבעות, פרי חתמו על מסמכי ההעברה של זכויות אדלשטיין אליהם, תוך ויתור על כל טענה ותביעה כלפי חפציבה (נ/7).

14. בדירת פרי נתגלו ליקויים כעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט. הנתבעות ונציגיהן באתר ידעו היטב על הליקויים בדירות, לרבות בדירת פרי. הנתבעות אף התחייבו במישרין כלפי פרי לתקן את הליקויים, בבחינת "ביצוע תיקונים שנתיים בדירה". עוד התחייבו הנתבעות ישירות כלפי פרי "להשלמת עבודות הפיתוח בהתאם לסעיף 24.3.5 להסכם מיום 28/5/1987 עם משפחת אדלשטין ולביצוע תיקוני שנת - האחריות בהתאם לסעיף 24.4.1 להסכם הנ"ל עם משפחת אדלשטיין".

הלכה למעשה, הנתבעות קיבלו עליהן את האחריות שנתנו לאדלשטיין והעבירוה לפרי. משנתגלו ליקויים בדירת פרי, הם פנו לחפציבה וזו השיבה להם בכל הנוגע לביצוע תיקונים בדירתם (ת/32 ו-ת/33). התנהגות חפציבה כלפי פרי היתה בדיוק כמו שהתנהגה כלפי יתר רוכשי הדירות - במישרין ממנה, הגם שבשתי הזדמנויות הזכירה להם כי הם לא רכשו ממנה את דירתם, וכי חפציבה מבצעת תיקונים בדירה, מעבר לחובותיה.

חפציבה לא ראתה להבחין בין פרי לבין יתר התובעים או בין דירת פרי ליתר הדירות. לפיכך, יש לפרש את התחייבות חפציבה כלפי פרי כהתחייבות מלאה ובלתי מסוייגת, בדיוק כמו התחייבותה כלפי יתר התובעים. התנהגות חפציבה כלפי פרי תתפרש כהתנהגותה כלפי יתר התובעים, כמי שהיא חבה להם אחריות על-פי החוזה שבינה לבינם (ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שרון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311-312). אכן, ניתן לפרש חוזה או כל מסמך משפטי המבטא התחייבות של הצדדים לפי תכליתו ולפי אומד דעתם של הצדדים לו. אומד הדעת נלמד מלשון המסמך ומהנסיבות החיצוניות למסמך, כגון מהלך המשא ומתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר עשיית המסמך, ואף הנוהג המקובל בהתקשרויות מעין אלה, שיש בהם כדי להצביע על תכלית המסמך ומטרתו (שם, עמוד 311, ראו גם ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2), 213).

פרי רכשו דירה, שבנייתה הסתיימה, ממי שרכשה מהיזם שביצע את הבניה - הנתבעות. זה היה שלב שבו החלו הרוכשים לקבל את הדירות. הרוכש הראשון עוד לא נכנס לדירה ולא התגורר בה. אין להניח, כי כבר בשלב הזה ויתרו פרי על כל תביעה וטענה כלפי הנתבעות בכל הנוגע לליקויים שיתגלו בדירה. אמת נכון, שהתחייבות הנתבעות כלפי הרוכש מן הרוכש בשלב זה של הבניה, אינה יכולה להיות גדולה יותר מהתחייבותן כלפי הרוכש הראשון, אולם, כל עוד לא נאמר או הוסכם אחרת על-ידי הצדדים - הרי התחייבות הנתבעות כלפי פרי היא אותה התחייבות שהיתה להן כלפי אדלשטיין.

משום כך, אני דוחה את טענת הנתבעות, כי אין הן חבות כלפי פרי יותר מן החובה לתקן את הליקויים שנתגלו בשנה הראשונה למגוריהם בדירה.

ועוד זאת, אפילו נאמר כי הנתבעות אינן חבות כלפי פרי מכוח חוזה, הרי הן חבות כלפיהם על בסיס עילה בנזיקין. פרי רכשו דירה שבנו הנתבעות. בדירה לא התגורר איש לפני שהם נכנסו לדירה. דירתם אינה שונה במצבה מדירותיהם של יתר התובעים. הליקויים שגילה המומחה מטעם בית-המשפט גם בדירת פרי אינם תוצאה של בלאי מואץ או מסיבה הקשורה, בדרך כלל, עם התובעים. הפיצוי בגין הליקויים מבוססים, בין היתר, על עילה בנזיקין. בענין זה אין שונה ענינם של פרי מענינם של יתר התובעים.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעות, להעדר עילה מחמת חוסר יריבות שבין פרי לבין הנתבעות.

הודעה על ליקויים

15. הנתבעות טוענות, כי "מרבית התובעים" לא עמדו בנטלים שמוטלים עליהם לפי חוזי המכר של הדירות, ולפי הוראות הדין, ולא הראו כי מסרו הודעה על כל הליקויים שנתגלו בדירותיהם, ובמועדים הצריכים לענין. עוד טוענות הנתבעות כי התובעים לא נתנו לנתבעות הזדמנות נאותה לבדוק או לתקן את הליקויים. לפיכך, לא נתגבשה עילת תביעה בקשר עם מרבית הליקויים שבגינם הוגשה התביעה ודין התביעה להידחות.

16. הדירות נמסרו לתובעים, או למי שרכשו אותן מן הנתבעות, בשנת 1989. באותה עת חל על הענין סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן - חוק המכר - דירות). לפי סעיף 4(ב) האמור, קונה דירה זכאי להסתמך על אי התאמה, כמשמעותו בסעיף 4(א) לחוק האמור - אם נתן למוכר הודעה עליה בתוך שנה מיום העמדת הדירה לרשותו, ואם גילה אותה אחרי כן - בתוך זמן סביר. התיקון לחוק המכר דירות משנת התש"ן-1990 בדרך של הוספת סעיף 4א, בענין הודעה על אי התאמה, קבע כי זכות ההסתמכות על אי התאמתה שניתן היה לגלותה, תעמוד לו לקונה אם הודיע עליה בתוך שנה מיום שהדירה הועמדה לרשותו, או בתוך זמן סביר לאחר גילוי אי התאמה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה, בעת שהדירה הועמדה לרשות הקונה. פרשנות נכונה של סעיף 4(ב) לחוק המכר - דירות, כנוסחו לפני התיקון האמור, היא ליתן לו את הנוסח שלאחר התיקון. לשון אחרת, חובת ההודעה על אי התאמה בתוך שנה מיום שהועמדה הדירה לרשות הקונה, כמזכה להסתמך עליה, היא בענין תיקונים שניתן היה לגלותם בבדיקה סבירה. לא ניתן לדרוש מכל קונה של דירה לשכור שירותיו של מומחה לליקויי בניה כדי לאתר את הליקויים, ובמיוחד אי התאמות שבדירה לעומת תקנים ומפרטים.

בענין דנן, נמצא כי ב"פרוטוקול קבלת הדירה" ציינו התובעים פרטים הטעונים תיקון (ראו נ/1 ו- נ/19), ובמהלך הסיור בדירה, בתום השנה הראשונה ממסירת הדירה, נרשמו ב"דו"ח התיקונים" ליקויים שהתובעים גילו אותם (ראו נ/3, נ/6, נ/6א, נ/8, נ/11, נ/14 ו-נ/17). מכאן ואילך החלו התובעים לשלוח הודעות - בכתב ובעל פה, קיימו פגישות עם נציגי הנתבעות באתר הבניה ובמשרדי חפציבה, התכתבו עם באי-כוח הצדדים ואף נחתמו מסמכים "סיכומים" ו"זכרון דברים" בין נציגי הדיירים לבין נציגי חפציבה בענין תיקון ליקויים, השלמת הפיתוח באתר, סורגים ושער בדירות הגן, פרגולות, בידוד טרמי, איטום הגגות, תיקוני אלומיניום, מקלטים ואי התאמה בענין המפרט הטכני (ת/28 ו-ת/29). בשנים 1990 ו-1991 קיימות פניות בענין נזקי הגשמים לדירות וחדירת מי גשמים לדירות, חרף תיקונים שביצעו הנתבעות, או מי מטעמן (ת/25, ת/34 ו-ת/34א, ת/35, ת/42). לא זו בלבד, אלא שמצאנו כי נציגי חפציבה, פנו, אחרי מסירת הדירות לתובעים, לנידר בשלהי שנת 1989 ובתחילת שנת 1990, וביקשו לטפל בדחיפות בבעיות רטיבות ובחדירת מים לדירות, ליקויי טיח, ריצוף, רעפים וליקויים אחרים (נ/24 ו-נ/25).

17. עוד טוענת הנתבעת, כי הצדדים הסכימו להגביל את אחריות החברה לליקויים שמסר הקונה הודעה עליהם בתוך שנה מיום מסירת הדירה לידיו:

”במקרה שתוך שנה ממועד המסירה, כאמור בסעיף 10.1 לעיל, יודיע למוכר בכתב על התהוות פגמים בדירה מעבודה לקויה או משימוש בחומרים לקויים או תכנון לקוי, אזי ינקוט המוכר בצעדים המתאימים כדי לתקן פגמים אלה וזאת בהתאם לדין ולנוהג".

אין בהוראות ההסכם כדי לפגוע בזכותו המהותית של קונה דירה להסתמך על אי התאמה שנתגלתה לו בבדיקה סבירה בתוך שנה, וגם אחרי שעברה שנה מיום שהועמדה הדירה לרשותו בתוך זמן סביר מגילוי הליקוי או אי התאמה כאמור.

18. באוגוסט 1992 ערך אינג' אריה ורשבסקי ז"ל, חוות דעת לפי בקשת התובעים, לגבי כל אחת מן הדירות, שבהן פירט את הליקויים ואי התאמות בדירות. אין מחלוקת כי חוות הדעת לא נשלחו לנתבעות אחרי עריכתן. הנתבעות טוענות כי חוות הדעת לא נמסרו להן. גם אם היה רצוי כי הליקויים שמצא מומחה מטעם התובעים יוודעו גם לנתבעות, הרי שאין חובה בדין למסור את חוות הדעת למוכר הדירה, ובעניננו לנתבעות. יכול שחוות הדעת תשמש בסיס לתביעה ותוגש בגדר הראיות של התובעים. אולם, במקרה דנן חוות הדעת מטעם התובעים שימשה אך בסיס לתביעה ואף לא הוגשה כראיה, בשל העובדה שבית המשפט מינה, בהסכמת בעלי הדין כאמור, מומחה מטעמו, שהגיש חוות דעת.

19. דרישת ההודעה על אי התאמה, שמתחייבת מן הדין ומן החוזה, היא חיונית ונמנית עם התניות המהותיות להקמת עילת תביעה. אם יוכח כי לא נתקיימה התניה האמורה, הרי שלא נתגבשה עילת התביעה ודין התביעה להידחות (ראו: ע"א 167/88 משהב חברה לשיכון בנין ופתוח בע"מ נ' יהודית שטרן, פ"ד מד(2), 741, 746). כך גם נפסק בפסקי דין שונים שניתנו בערכאות דיוניות שונות. בין היתר, אף קבעתי בהחלטה בת"א 1189/95 (ירושלים) קוטלר עדיקא נ' אילוז ואח' (שצורפה לסיכומי הנתבעות), כי חובת ההודעה על הליקויים ומתן הזדמנות לקבלן לתקן את הליקוי - מעוגנים בחוק המכר, התשכ"ח-1968, בחוק מכר דירות ובחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן - "חוק חוזה קבלנות") "שמטרתם להיטיב את מצבו של הצרכן הבודד הנמצא, לרוב, בעמדה נחותה מול המוכר (וכאשר מדובר בבית חדש, המוכר הוא לעתים קרובות חברה קבלנית), שבידו מירב המידע". ועוד זאת:

”המחוקק ביקש להשתית את יחסי המוכר והקונה על בסיס שוויוני ככל האפשר, ומשום כך, בצד הזכויות שהעניק לקונה, הוא השית עליו מספר חובות, ולעניננו - חובת ההודעה ומתן אפשרות התיקון. מכאן, שעל הקונה להקפיד על מילוי חובותיו כדי לזכות בסעדים שמקנים לו החוק ובמקרה דנא, אף הסכם המכר" (ענין קוטלר-עדיקא הנזכר לעיל).

בכל מקרה תקום לתובעים עילת תביעה - אם לזכות לתיקונים ואם לפיצוי - בענין כל ליקוי שהוזכר בפרוטוקול מסירת הדירה, ככל שלא תוקן, בדין וחשבון התיקונים בתום שנה מיום מסירת הדירה, ובכל הודעה אחרת שלאחר מכן, בגין כל ליקוי שנתגלה, ובתוך זמן סביר אחרי גילויו.

20. הנתבעות טוענות כי לבד ממכתבו של בא-כוח התובעים מיום 27/11/1992 (ת/7) בענין "בעיות רטיבות בדירות" ו"ליקויים נוספים" שלא פורטו ולא התייחסו לדירה פלונית - לא הודיעו התובעים על ליקויים. העידה נילי כהן, מרכזת מחלקת התיקונים בחפציבה, בענין המכתב ת/7. לדבריה, היא שלחה קבלן תיקונים המתמחה באיטום לדירות התובעים. אולם, מיד לאחר ששלחה אותו הוגשה התובענה, מבלי ליתן לחפציבה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. הנתבעת מוסיפה, כי החורפים בשנים 1991 ו-1992 היו קשים וגשומים במיוחד, כך עולה מתעודת עובד ציבור מטעם השירות המטאורולוגי (נ/18), כדי פי שניים מן הממוצע. לעומת זאת, טוען בא-כוח התובעים כי מכתבו נשלח אך כדי לציין "בעיה בוערת", אך לא פירט את כל הליקויים.

כאמור לעיל, מלבד ציון הליקויים הטעונים תיקון בפרוטוקול מסירת דירה ובדין וחשבון על הליקויים ותיקונם, היו פניות שונות של התובעים, בא כוחם והנציגות של הדיירים, בענין ליקויים רבים. התקיימו מפגשים בין נציגי הדיירים לנציגי חפציבה, ניתנו הבטחות לתקן, להוסיף ולהשלים, ואף נחתמו התחייבויות. אין לנו הודעה טובה יותר בענין אי התאמה מאשר ידיעת המוכר על אי ההתאמה או התחייבותו לתקן את הליקוי. בפניות, במכתבים, בסיכומי הפגישות וב"זכרון הדברים" - לא דובר על ענינים כלליים בלבד, אלא על אי התאמות ספציפיות. בגדר הפירוט של הליקויים יש לראות את פניותיהם של התובע שרגא וזהרה רומן לחפציבה, עוד ביוני 1989 וכן בנובמבר 1989, במרץ 1990, בדצמבר 1990 ובספטמבר 1991, לרבות תלונה לרשם הקבלנים (ראו ת/12 עד ת/16).

בני הזוג בינדר תיארו במכתבם מיום 17/12/1992 (ת/6) את המשך הליקויים הקיימים בדירה, בעיקר מגג הרעפים, וחדירת מים לתקרת הביטון, דליפות ונזילות ברוב חלקי הדירה. הם ציינו, במיוחד, את הבעיה החמורה של דליפת מים ורטיבות, חרף תיקונים שביצעה חפציבה באמצעות נציגיה. במכתב בינדר (ת/9) פורטו 21 ליקויים שונים בדירתם. התובע, יוסף שושנה, פנה אף הוא במכתב מיום 2/12/1991 (ת/25) בענין נזקי הגשמים וחדירות המים, חרף תיקונים שבוצעו. סיכום הפגישה בין נציגי בעלי הדירות לבין נציגי חפציבה, דובר באי התאמות ובהסדרים "המשותפים לכל יחידות הדיור בפרוייקט" (ת/29). כך גם יש לראות את סיכום הפגישה מיום 12/12/1990 (ת/28א). עוד בגדר פירוט הליקויים בדירות, יש לראות את מכתבם של רות ומרדכי פרי מיום 5/3/1991 (ת/34).

בנסיבות הענין, יש לקבוע כי ניתנו הודעות על ליקויים. חלק מן הליקויים ואי ההתאמה הם משותפים לכל הדירות. גבי חלקם נעשו נסיונות על-ידי חפציבה לבצע תיקונים, אך הליקויים חזרו ונשנו ואך חלקם הקטן תוקן בהצלחה; כעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט. חלק מן הליקויים היו בידיעה מלאה של חפציבה והיתה זו היא שדרשה מנידר לתקנם בבחינת אחראית כלפיה כקבלן משנה - לתקנם. בנסיבות אלה, כשהליקוי או אי התאמה הם בידיעת הנתבעת - אין צורך בהודעה על ידם על-ידי הדייר - התובע.

הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים

21. סעיף 4ב' לחוק המכר דירות מחייב קונה דירה לתת למוכר "הזדמנות נאותה" לתקן אי התאמה או אי התאמה יסודית הנוגעת לחלקי הבנין הנושאים ומעבירים עומס מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והנוגעת להבטחת יציבותו ולבטיחותו. סעיף 4ב' מחייב את המוכר לתקן אי התאמה בתוך זמן סביר.

החובה ליתן למוכר הזדמנות לתקן אי התאמה בדירה, אינה מיוחדת לחוק המכר - דירות, אלא היא קבועה גם בחיקוקים אחרים, ובין היתר: חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), בחוק חוזה קבלנות והיא מעוגנת בעקרון של חובת תום לב, שמחייב צד לחוזה מכר - הקונה - הטוען לפגמים או לאי התאמה במוצר - ליתן הזדמנות למוכר לתקן את המעוות הטעון תיקון. עוד מחייב עקרון תום הלב, את הקונה, הדורש בכנות ובתום לבו לקבל מוצר מתאים לחוזה ולהזמנה, ואין פניו להתעשרות בדרך של פיצויים - לאפשר את התיקון כדי להעמיד את המוצר על מכונו - במצב טוב ותקין (ראו ע"א 57/94 (ירושלים) מתתיהו לישפיץ נ' דוד ורחל יצחק, שצורף לסיכומי הנתבעות).

אם יתברר לבית-המשפט מן הראיות שבאו לפניו, כי אין מדובר בנסיון אחד ויחיד שבו ניתנה הזדמנות למוכר לתקן ודרכו לא צלחה, כי אם בנסיונות חוזרים ונשנים או אם מדובר ב"טרטורו" של הקונה, כדי אובדן אמון בסיכוי הצלחתו של המוכר לתקן את הליקוי, ובהפסקת הסבל והנזקים שנגרמים לקונה, כי אז יקבע בית-המשפט ללא היסוס, כי ניתנה הזדמנות למוכר לתקן, והדבר לא עלה בידו מטעמים הקשורים בו. בנסיבות אלה יקבע בית-המשפט כי ניתנה הזדמנות נאותה לתקן, ואין מקום ליתן הזדמנות נוספת.

בדרך כלל, עדיף ומוטב לו לקונה כי הליקוי שנתגלה יתוקן בידי המוכר שבנה את הדירה. בדרך זו תובטח התחייבותו ואחריותו של המוכר גם לענין התיקון שנעשה, ויובטח כי לא "להתעשרות" פני הקונה, וכי מעייניו אינם נתונים אך לקבלת פיצויים. בדרך זו נבטיח כי לא יווצר מצב שבו אחר שיקבל רוכש הדירה את הפיצויים - לא יתקן את הליקוי ותישאר אי ההתאמה שטען לה - בעינה. דרישת הדין והפסיקה היא למתן הזדמנות נאותה למוכר לתקן את הליקוי ולהתאים את הדירה לדרישות הדין, לתקנים, למפרט ולחוזה. אם ניתנה הזדמנות סבירה אך לא נוצלה או שהתיקון לא צלח - ילך בית-המשפט בדרך הפיצוי.

22. האם במקרה דנן נתנו התובעים לחפציבה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים?

נסקור תחילה את אשר אמרו התובעים בעדויותיהם בענין ביצוע תיקונים בידי חפציבה:

יוסף ואסתר שושנה (התובעים 1-2)

בעדותו אומר יוסף שושנה כי פנה לחפציבה פניות רבות, גם בכתב, והצביע לפני נציגה באתר על הליקויים בדירתו. נציגי חפציבה החלו לתקן: "חלק מהליקויים תוקנו וחלק גדול כעבור זמן לא תוקן במלואו. עברנו חורפים במשך השנים והיו הרבה ליקויים ובעיות בבית" (עמוד 104 לפרוטוקול). ועוד: "אני פניתי לחברת חפציבה ואמרתי לה שאין לי חשמל בבית ושיראו את הליקויים. מנהל העבודה אמר לי דבר ראשון תתבע אותנו על הליקויים" (עמוד 107). מר שושנה פנה בחודש מרץ 1991 לחפציבה, ואחר כך פנה למנהל העבודה באתר:

"וביקשתי שיבוא. פניתי בכך שראיתי אותו שם, פניתי אליו בעל פה, ואמרתי לו שנגרם נזק, ואמרתי לו לבוא לתקן, והוא דחה אותי הלוך ושוב, והוא [כ]שיתפנה יגיע אלי.

ש. מישהו הגיע?

ת. לא, לאחר מכן לא הגיע אף אחד. זה היה מוחלט, שבעקבות המכתב גם לא נעניתי לתשובה" (עמודים 109-110).

מר שושנה כתב מכתב ביום 2/12/1991 (ת/25) בענין חדירת מי גשמים מהגג, אחר ששבועיים קודם לכן הגיע צוות מטעם חפציבה שטיפל בגג במשך יממה שלמה. אחרי הטיפול חדרו מי גשמים לדירה וגרמו נזקים:

”כתבתי את המכתב הזה לחברה וביקשתי שיבואו מיד לטפל בליקויים. הגיע מנהל עבודה וצוות ועבדו יום שלם על הגג. הם עשו הכל ואמרו לי שטיפלו בגג והגג פיקס, 100 אחוז. במהלך אותו חורף, די קשה בפברואר 91' היתה תופעה מוזרה באמצע הלילה שמעתי דליפה של מים, דרכתי על מים כשירדתי מהמיטה... בחדר המדרגות היה שטף אדיר של מים..." (עמוד 106).

וגם זאת: "היו לי בעיות, הבאתי אותם לפחות 5-6 פעמים כדי שיפתרו את הבעיה, הבאתי את חברת חפציבה הדייר מלמטה היה בא ואומר שיש לו רטיבות בסלון כתוצאה מהמים במרפסת. ניסיתי בכוחות עצמי לאטום, אך שום דבר לא עזר. כשחפציבה באו בכל פעם הם הסתכלו ואמרו שלא מצאו בעיה" (עמוד 110).

בהמשך עדותו מפרט מר שושנה את נסיונות חפציבה לתקן סתימה והצפה מצנרת, החלפת ריצוף בריצוף שונה בגווניו (עמוד 127). מר שושנה גם העיד על פניותיו כמי שייצג את יתר הדיירים בענין הרכוש המשותף, הפיתוח באתר והליקויים בדירות. לדבריו, הדיירים פנו בענין ליקויים שהצליחו לגלות עד אז, אך היו פגמים וליקויים שנתגלו בשלב מאוחר (עמוד 118):

”למעשה גיליתי שחפציבה לא נענית לפניותי. דיברתי בטלפון עם אותם מנהלי עבודה שעבדו בפרוייקט למטה, פגשתי כמה פעמים ואמרתי שיש בעיה... פניתי לבני זדה, מנהל העבודה... פניתי טלפונית, ודיברתי עם המהנדס שם, שהיה תקופה מסוימת, ופניתי אפילו ליוסי שטיין, מהנדס שהיה בזמנו, הסברתי לו את מצב הדירה" (עמוד 118).

יוסף ורות ישי (התובעים 6-7)

יוסף ישי העיד כי בעת מסירת הדירה פירט ליקויים מסוימים שתוקנו ובתום כשנה נשלח עובד שביצע תיקונים קלים. במשך הזמן גילה התובע ליקויים "יותר ויותר" (עמוד 161). מר ישי העיד כי הוא פנה לחפציבה לצורך תיקון הליקויים, אך פניותיו לא הועילו:

”כשקיבלנו את הדירה עם הליקויים פנינו לחפציבה, אני ואשתי, מס' פעמים, דברנו עם המהנדס, או יוסף או אריה, דברתי איתו בטלפון מס' פעמים. הם באו בפעם הראשונה ועשו מס' תיקונים קטנים ומס' פעמים קראתי להם והם השאירו יותר בלגן מאשר סידרו, וביקשו שאחתום שהכל בסדר כדי שיבואו בפעם הבאה, אחרת הם לא היו באים יותר. הוא לא היה בא רצוף, הוא היה בא לשעה - שעתיים ונעלם...

לפחות 5-6 פעמים הם באו ונעלמו כשבאו אליי" (עמוד 161).

מר ישי מוסיף, כי התיקונים שביצעו נציגי חפציבה היו חלקיים "ומה שתוקן לא תוקן טוב" (עמוד 170), וכי "הם עשו חלק ובשאר נעלמו ולא באו יותר. תיקון הרצפה לא בוצע, תיקון היונקרס לא בוצע עד היום, הם בדקו ועד היום יש את ענין הרטיבות במזווה. הוא השאיר את זה פתוח והלך... [ותיקוני ריצוף] לא עשו ולא חזרו לעשות" (עמוד 174).

שרגא וזהרה רומן (התובעים 14-15)

שרגא רומן פירט ליקויים שנתגלו לו אחר שנמסרה הדירה לידיו ולאחר ניקויה: מרצפות שבורות ומוכתמות בשמן. אחר-כך נתגלתה לו חדירה של מים מן החלונות בימי גשם. רומן כתב מכתבים (ת/12 - ת/16), והוא מעיד:

”כתבתי מספר פעמים לחב' חפציבה בקשר לליקויים שאני מצאתי בדירה... כתבתי ב- 16/6/89 וזה היה למר אלישיב מנהל הביצוע באותה תקופה... הוזמנתי לפגישה ב- 15/8/89 עם שנק בעקבות המכתב הזה... זו לא היתה פגישה ראשונה... לפני זה היו הרבה פגישות באתר... היה סיכום על לוח זמנים ועל פיצוי כספי. דרור שנק לקח את המסמך שכתבנו ואני רשמתי מה סוכם בכל סעיף וסעיף, דרור שנק לקח טיוטה ואני חתמתי עליה, והוא אמר שהוא ידפיס וישלח לחתימה - מעולם לא קיבלתי העתק של הטיוטה עד היום הזה" (עמוד 56).

התובעים פינו את דירתם על-פי סיכום עם נציגי חפציבה, כדי לאפשר להם להחליף את הריצוף בדירה, ועברו לדירות חברים. אולם, עובדי חפציבה לא הגיעו" (עמוד 58). מר רומן פנה בתלונה לרשם הקבלנים כדי לקבל סיוע מגורם זה, ואחר כך שלח ביום 31/12/1990 מכתב נוסף לחפציבה בענין הליקויים (ת/15) ואחר כך מכתב נוסף בספטמבר 1991 (ת/16). בפניות נוספות ציין רומן ליקויים שונים, לרבות בענין הרטיבות, ובענין המרצפות:

”בפעם הראשונה הם באו והחליפו 20 מרצפות, אך הם לא התאימו והם באו והחליפו עוד פעם את אותן מרצפות על שטח יותר גדול וגם השטח הזה שקע. בשלב הזה, ביקשתי מהם, למרות שיש מרצפות מוכנות, לא להחליף יותר מרצפות, אחרי פעמיים או שלוש שהם ניסו להחליף והעדפתי בכמה מקומות לשים שטיח או לנסות לכסות באיזה דרך ולא להחליף יותר, כי בכל החלפה זה נהיה רק יותר גרוע" (עמוד 57).

מר רומן מעיד על מועדים שתואמו לצורך ביצוע תיקונים:

”היו מועדים שפשוט מאוד אף אחד לא הגיע. המועדים תואמו עם דרור שנק או ביחד אותו עוזר שלו בשם יהודה... לפחות חמישים אחוז מהפעמים" (עמוד 58).

התובע מעיד על נסיונות לתיקונים ועל תיקונים שנעשו, אך לא לשביעות רצונו: ניסו לתקן את דלת המטבח והיציאה למרפסת אך ”היא עקומה ונכנס גשם ורוח"; מעקה עץ שהוסיפו בגרם המדרגות - אינו מותאם; הוסיפו עוד חיזוקים וקרשים, אך התיקון אינו טוב והמעקה "עדיין רוקד"; הגיע אינסטלטור שחיזק חיבורים וניסה לתקן את הדליפות, אך יש עד היום דליפות" (עמוד 71). מר רומן מוסיף לסיכום דבריו:

”אני מרגיש שאני חווה את הענין הזה מחדש, את חוסר המקצועיות שהיה בדברים, ואיך עמדנו מול זה שהורסים לנו את הרכוש שלנו, שהשקענו בו את כל מה שהיה לנו, ואת כל מה שלא היה לנו... הריצוף שקע באותו היום שתיקנו, ולגבי הגוונים - בני אמר לי שאחרי כמה זמן זה יסתדר" (עמוד 75).

חפציבה, כפי שהוצהר מפי בא-כוחה בבית-המשפט, אינה נוהגת לבצע תיקונים בדירות אחר שהוגשה תביעה על-ידי רוכשי הדירות (עמוד 133). כך שהתיאורים האלה מפי התובעים כולם, נוגעים למצב הדירות עד לשנת 1993 שבה הוגשה התביעה, ולעתים עד לעדותו של מי מהתובעים בשנים 1997 ו-1998.

מרדכי ורות פרי (תובעים 19-20)

מרדכי פרי מעיד, כי אחר שעברו את החורף הראשון כתב את מכתבו הראשון לחפציבה וביקש לבצע תיקונים. ואמנם התיקונים נעשו ברצון רב, וכי היתה היענות "אך זה לא עמד בפלאי מזג האויר" (עמוד 133). פרי פנה בקשר עם בעיית הרטיבות ונציגי החברה תיקנו, אך כעבור כשבועיים, בגשם הראשון, התיקון לא פעל: "בהתחלה רואים מתוקן, אומרים תודה רבה, ובסוף יש גשם ורואים שהתיקון לא תקין... כשראיתי שהתיקון לא הצליח, פניתי בשלבים הראשונים לאנשים באתר. לאחר כמה פניות כאלה, ותיקונים כאלה, פנינו במכתבים" (עמוד 134). ועוד:

”נכנסנו לבית, אטמו את החלונות בסיליקון, יצאו מגג הרעפים, על-ידי קביעת הבידוד (קרקע). עד היום אנו לא מצליחים לפתוח את החלונות כי סתמו אותם" (עמוד 135).

ליקוי הרטיבות תוקן כחמש פעמים, וגם זאת ללא הצלחה: "אנו כל הזמן מתלוננים, הם כל הזמן מתקנים, והתוצאות לא טובות" (עמוד 132).

חפציבה הזמינה את פרי כדי למסור לידיו שיק בסך 400 ₪ (או 700 ₪) כזיכוי על סורגים שלא הותקנו. הוא נתבקש לחתום שאין לו תביעות נוספות, ונאמר לו על-ידי מר שניידר, מנהל הפרוייקט:

”שמשפט זה דבר שלוקח הרבה שנים, יש ערעור וערעור... הם אמרו שיהיה לנו הרבה הוצאות, וכדאי לנו לחתום ולקבל את השיק וללכת וכי דברים המסתמכים על הבטחות בעל פה יתוקנו שכבר סבלנו מהם, כי היו דברים כאלה, ולכן... אני לא לקחתי [את השיק]" (עמוד 137).

וגם זאת:

”הם כעסו שלא חתמנו על הויתור הזה, ולמעשה כבר הופסק[ו] המפגשים איתם" (שם, עמוד 137).

מרדכי ותקוה בינדר (התובעים 24-25)

מר בינדר העיד כי חפציבה עשתה נסיונות לתקן ליקויים, אולם "כל פעם שניסו לתקנם, לא רק שלא הצליחו, אלא הלכו והחמירו... כל חורף הבית היה מוצף במים... לא סתם דליפה, עד היום לא עשיתי שום תיקונים בבית חוץ מתיקוני חפציבה, שלחתי לחפציבה מכתבים" (עמוד 21). מר בינדר מוסיף בעדותו:

”שבמשך כל התקופה שאני צלצלתי והתחננתי שיבואו ויעזרו לי בבעיות החמורות שיש לי בבית, חשבתי שאולי מכתב יזיז את הענינים, לא היתה כל התייחסות. מכתב זה [ת/6] בא אחרי פניות רבות של והבטחות, שאין לי מה לדאוג ויבואו לתקן... נזלו מים דרך מערכת החשמל, דרך תאי הבוילר, ואז צלצלתי לשאול מה לעשות , להפתעתי הגיעו נציגי החברה עם חשמלאים..." (עמוד 22).

אולם, בכך לא תמה מסכת התיקונים החוזרים ונשנים והליקויים חזרו ועלו מחדש, בדירת בינדר, כמו בדירות אחרות. בינדר אומר בהמשך עדותו, כי תיאמו עמו מועדי תיקון עשרות פעמים, אך הופיעו במעט מקרים: "ברוב הפעמים לא הופיעו":

”הייתי מתקשר ושואל ואמרו שהם בדרך, לא הגיעו. אני הייתי נאיבי וחשבתי שאני בידים של אנשים שיטפלו בי, אך אנשים אלה זלזלו בי ולא התייחסו אלי, והשפילו אותי" (עמוד 23).

אחרי שפנה פעמים רבות וזכה להתעלמות ולהבטחות שלא קוימו, לתקן את הליקויים, ובכל פעם שפנה לחפציבה ולנציגיה "לא היו מוכנים להתייחס אלי", רק אז הועיד פניו לתביעה משפטית (עמודים 29 ו-30).

סיכום עדותו של מר בינדר היא, כי גם כאשר נציגי חפציבה ביצעו תיקונים של ליקוי זה או אחר, הרי הם הזיקו יותר משהועילו, ובדרך כלל נסיונות התיקון לא צלחו ולא הביאו לתיקון הלקוי: "בעקבות התיקונים הליקויים החמירו... חלק מהם" (עמוד 45). מר בינדר מוסיף בעדותו כי הוא הוחתם על ביצוע התיקונים עוד לפני שבוצעו:

”זה הכל נאיביות שלי. אדון זדמה אמר לי שיש נוהל כזה, אנו פותרים לכם את כל הבעיות, אתה חותם לי פה שהליקויים יתוקנו, ואין לך מה לדאוג, ואתה נמצא בידיים טובות... זה נחתם לפני ביצוע התיקונים בפועל" (עמוד 37).

אלכס ובלה וקסלר (תובעים 30-31)

מר וקסלר מעיד כי אחר שנכנסו לדירה החלו אט אט לגלות כי חסרים "כל מיני דברים וכי יש פגמים, בהתחלה לא זה לא היה כל כך רציני" (עמוד 176). אולם אחר החורף הראשון החלה רטיבות מן התקרה ועד לרצפה. בחורף השני היו נזילות רציניות בחדרים (עמוד 177):

"בחודשים הראשונים לא היו הרבה ליקויים, כנראה ראייתנו לא היתה מקצועית. פנינו לדרור (שנק) שהבטיח להגיע על כך 5 בקשות. הוא הופיע פעם אחת... המשכנו לפנות לחפציבה... בפועל חפציבה לא עשתה כלום בחורף עד אז" (עמודים 176-177).

מר וקסלר העיד כי חלק גדול מן הליקויים לא תוקן וחלק שתוקן בוצע ברשלנות ובחוסר מיומנות. בין היתר נעשו תיקוני צבע וענינים טפלים, אך תיקונים בשל ליקויים רציניים לא נעשו, בין היתר החלפת מרצפות ורטיבות (עמודים 184-185, ו- 188).

רמי ויפה פנחסי (תובעים 36 ו-37)

כשנכנסו רמי ויפה פנחסי לדירה לא ראו במו עיניהם ליקויים לבד מקילופים וסדקים בריצוף ובקרמיקה. ליקויי רטיבות, משקופים, דלת במרפסת הפרוצה לרוח ולגשמים, וליקויים אחרים בחדרים לא הצליחו להבחין בהם (עמוד 192). מר פנחסי פנה לחפציבה טלפונית בענין הליקויים ובנוסף ל"ועד הרחוב" שפנה בשם בעלי הדירות. פנחסי פנה גם לדרור שנק, מנהל האתר, למנהל החברה ולמחלקה הטכנית שלה, שהפנוהו "לכל מיני אנשים".

בעקבות פניותיו, נשלח אליו פועל – רצף, שהודיעו כי אין הוא מסוגל לבצע תיקוני טיח. משהוצפה הדירה נשלח אליו אינסטלטור והסדיר את הצנרת שהתפוצצה (עמוד 191). התיקונים שנעשו לא היו מקצועיים, לדברי פנחסי, והרי "אין טעם לערוך תיקונים שיותר מקלקלים מאשר מתקנים" (עמוד 192 וכן עמוד 197). אחרי כן לא הסכים פנחסי שימשיכו בתיקונים בלתי מוצלחים:

"התיקונים לא היו תיקונים... לכן לא רצינו יותר שיתקנו באיזה שהוא שלב. אחרי כמה וכמה פעמים, אני לא זוכר תאריכים מדויקים. במרפסת במקום לאטום לשכן הם הרסו את כל הריצוף שהיה. היה עוד דבר ועוד דבר ואמרנו, עזבו ואנו מוותרים על התיקונים... הם ניסו כמה פעמים לעשות זאת ולא הצליחו" (עמודים 101-102).

23. דרור שנק היה בתקופה הרלבנטית מנהל האתר ומפקח על קבלני המשנה שביצעו את העבודות השונות. לדבריו, נידר ביצעה את כל העבודות, למעט נגרות, מסגרות ואינסטלציה. הוא היה בקשר ישיר עם הרוכשים (עמוד 207). מר שנק זכר, כי היו תלונות של דיירים על ליקויים. הוא נפגש גם עם "נציגי דיירים", ו"היו דיירים שהיו כל הזמן בדין ודברים" (עמוד 215). שנק זוכר "הרבה מאוד פגישות" עם רוכשי הדירות "והרבה מאוד בעיות" שהחלו עוד לפני מסירת הדירות. מר שנק מתאר "עשרות ומאות פגישות" עם נציגי הדיירים, כמו הפגישה שסוכמה במסמך ת/28ב, ובו פירוט ההסכמות לתקן ליקויים ולהשלים פרטים חסרים (עמוד 227).

דרור שנק מאשר, כי קיימים מקרים שבהם מתחילים עבודות תיקון בדירה פלונית ולא מסיימים אותה וממשיכים בה אחרי כן, בשל עבודות דחופות אחרות (עמוד 280).

24. בנימין איזאדי עבד בתקופה הרלבנטית בחפציבה במחלקת השירות, ובין יתר תפקידיו היה יוצא לאתר כדי לטפל בתלונות הדיירים. העד היה באותה עת גם ראש צוות לביצוע תיקונים שנתיים. לדבריו, מי שביצע את התיקונים היו צוותים מטעם קבלני המשנה (עמוד 243). לעד זכורות תלונות על חדירת מים מן הגגות, ואמנם הוא טיפל באטימת שלושה מתוך ארבעה החלונות. הוא הותיר את הרביעי כדי שתהיה אפשרות של עליה לגג.

בעדותו התייחס העד לליקויים בדירות השונות. לטענתו בוצעו תיקונים שהיו צריכים לענין - לפי הצורך ולפי החלטה שלו (עמוד 243). לדבריו, בוצעו התיקונים של כל הליקויים שנרשמו על-ידי הדייר במסגרת התיקונים השנתיים - אם על-ידי הצוות שלו או על-ידי קבלני המשנה. הוא, כטענתו, לא מנע מן הדיירים לרשום בטופס התיקונים איזה ליקוי שרצו לרשום (עמוד 246).

העידה נילי כהן, מרכזת מחלקת השירות בחפציבה. לטענתה, כשהיו תלונות נשלחו צוותי-תיקון והיא קיימה מעקב אחר ביצוע התיקונים. העדה אינה מבקרת בדירות, כדי לבדוק אם בוצעו התיקונים הדרושים, הגם שזכור לה כי ביקרה בדירת פנחסי, אף לאחר שהוגשה תובענה זו.

25. מן הראיות שלפני בית-המשפט עולה, בבירור, כי הדיירים פנו לחפציבה ולנציגיה באתר בכל הנוגע לליקויים שבדירות - אם כיחידים ואם באמצעות נציגי הדיירים. חפציבה וקבלני המשנה מטעמה ביצעו תיקונים, אך הם לא נענו לכל הפניות, והתיקונים שבוצעו לא צלחו, בדרך כלל. נותרו ליקויים רבים גם לאחר שעברו שנים מגמר הבניה של הדירות, כאמור בחוות הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט. היו מקרים רבים שהנתבעות לא נענו לפניות התובעים לביצוע תיקונים, והיו ליקויים רבים, שלא תוקנו כיאות. חרף נסיונות הנתבעות לתקנם, נותרו הליקויים בעינם עד עצם היום הזה.

26. הנתבעות מבקשות להסתמך על "פרוטוקול קבלת הדירה" ועל "דו"ח התיקונים השנתיים", שבהם פירטו התובעים ליקויים שגילו ביום קבלת הדירה. לטענת הנתבעות, איש לא מנע מן התובעים לציין כל ליקוי בשני המועדים האמורים: ביום קבלת הדירה וביום רישום דו"ח התיקונים השנתיים, כעבור שנה. אולם, כבר אמרתי לעיל, כי אין לדרוש מכל רוכש דירה שיהיה מומחה לגילוי ליקויים או שיביא עמו מומחה כדי שיגלה וירשום את הליקויים. כל שנדרש מרוכש דירה הוא לציין ליקויים שניתן לגלותם באופן סביר ולהודיע עליהם. "סביר" לעניננו הוא גילוי של ליקוי שניתן על נקלה לגלותו על-ידי רוכש דירה סביר המסייר בדירה ורואה אשר עיניו של דייר עשויות לגלות בלא מאמץ מיוחד. אין רוכש דירה סביר יודע תקנים ומפרטים, הגם שעליו לנהוג בזהירות ברכישת מוצר יקר מאוד, כמו דירה, שבה הוא משקיע את כוחו, אונו והונו ומשתעבד לה במשכנתא רבת שנים. ליקויים שנתגלו אחרי דו"ח התיקונים השנתיים, רשאים היו התובעים להודיע עליהם לנתבעות ולדרוש את תיקונם. בענינים אלה כשלו הנתבעות בפתרון בעיות וליקויים שנתגלו בדירה. בעיקר, בבעיות קרדינליות כמו חדירת מי גשמים לדירה, רטיבות, ריצוף ואריחים, דלתות וחלונות, מערכת הסקה ואיטום.

בחינת הראיות מעלה, כי ניתנה הזדמנות נאותה, אף הזדמנויות רבות, לנתבעות לתקן את הליקויים, אך ההזדמנויות לא נוצלו היטב, והתיקונים שבוצעו כשלו. לפיכך, אינני רואה כל הצדקה, בנסיבות הענין, ליתן לנתבעות הזדמנות נוספת לביצוע התיקונים של הליקויים שציין המומחה בחוות דעתו. הצהרה שלפיה הנתבעות נכונות היום לבצע את התיקונים, אינה מספקת ובאה באיחור רב.

התובעים זכאים לקבל פיצוי בגין הליקויים כפי שיקבע בית-המשפט, נוכח המיצוי הכושל של הנסיונות שעשו הנתבעות לתקן את הליקויים שנציגיהן ראו לנכון לתקנם בצורה כה כושלת (ראו גם ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2), 858, 865; ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט ואח', דינים עליון לד, 611).

כתבי ויתור

27. הנתבעות טענו, כי בחתימת התובעים על "הדו"ח השנתי של תיקונים", לאחר שבוצעו התיקונים של ליקויים מסוימים שציינו התובעים בדו"ח - תמה אחריות הנתבעים כלפי התובעים, ויש לראות בכך ויתור על כל תביעה נוספת.

בשולי הדו"ח על תיקונים (נ/3, נ/6, נ/6א, נ/8, נ/11, נ/14 ו-נ/17) מודפס אישור על ביצוע התיקונים השנתיים, לפיו מאשר הדייר:

”שהתיקונים במסגרת שנת אחריות בוצעו בדירתי לשביעות רצוני הגמורה, ובזאת מלאה החברה את כל התחייבויותיה כלפי...".

יוסף שושנה (ת/6א) הוסיף בשולי הטופס, כי חתימתו מותנית בהשלמת התיקונים. פרי הוסיף כי חתימתו אינה חלה על ליקויים שלא תוקנו. ישי סייג את חתימתו וייחד אותה ל"תיקונים שנתיים בלבד". וקסלר הוסיפו, כי אם תהיה רטיבות בתקרה "אתם תבואו לתקן".

אולם, לבד מן ההסתייגויות האמורות, אין לראות בחתימת מי מן התובעים על טופס סטנדרטי זה משום ויתור על טענות או תביעות לענין ליקויים שתיקונם לא צלח או לענין ליקויים שיתגלו אחרי החתימה. כל שיכולה להעיד חתימתו של רוכש דירה בעת החתמתו על טופס תיקונים שנתיים הוא, כי נציגי המוכר-כקבלן ביצעו תיקון של ליקויים שנראו בבדיקה, שבדקו הם והדיירים, באותו יום. אין לראות ברשימת התיקונים רשימה סגורה וממצה של הליקויים.

ועוד זאת: מדובר בטופס סטנדרטי חד-צדדי שערכו הנתבעות לצרכיהן, ורוכשי הדירות הוזמנו על ידיהן לאשר ביצוע תיקונים מסוימים, או כדי לציין כי הנתבעות מתחייבות לתקן אותם ליקויים שצוינו בלבד. אין לראות בדברים שנכללו בטופס ויתור או ויתור גורף, ומשמתעוררת מחלוקת בענין פירושו של מסמך זה - יש להעדיף את הפירוש שלא יתן למסמך ביטוי של ויתור על זכויותיו של מי שלא ניסח את המסמך. וגם זאת: מעמד החתימה על טופס כאמור, כאשר רוכש הדירה נדרש לחתום על ביצוע תיקונים, שאם לא יעשה כן, לא יבצעו את התיקונים בדירתו או לא ימשיכו בביצועם - אינו מצטיין בסימן הרצון החופשי לחתום על מסמך ויתור על טענות ותביעות. לא הוכח כלל ועיקר כי "ויתור" כאמור הובהר לתובעים, או כי בחתימתם על הטופס הם מוותרים על כל זכות לדרוש תיקון נוסף של ליקוי שיתגלה בעתיד, או לתיקון נוסף של ליקוי שלא צלח (ראו ע"א 769/86 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3), 581, 586). כל שיכולה חתימה על טופס כאמור להצביע הוא, כי בוצעו תיקונים, אך אין בכך כדי ויתור על טענות ותביעות.

לפיכך, התובעים לא ויתרו על תביעותיהם וטענותיהם בכל הנוגע לליקויים שתוקנו ללא הצלחה, או לליקויים אחרים שנתגלו להם אחרי חתימתם על טופס תיקונים שנתיים.

הכרעת היועץ לפי חוזה המכר

28. הנתבעות חזרו והעלו בסיכומיהן את הטענה המקדמית שהעלו בדיונים המוקדמים, כי משלא פנו התובעים ליועץ שנקבע בחוזי המכר של הדירות כדי להכריע בשאלה אם פגם או ליקוי נובעים מעבודה לקויה או משימוש בחומר פגומים וההוצאות לתיקונם, הרי נשמט הבסיס לעילת התביעה של התובעים. עוד נקבע בחוזי המכר, לטענת הנתבעות, כי אם החלטת היועץ לא תהיה מקובלת - יועבר הענין להכרעת בורר. תניה זו מסוג התניה המוכרת מענין Scott v. avery, שבנסיבות מסוימות ניתן לראותה כתניה המתנה על סמכותו של בית-המשפט.

טענה זו אינה מקובלת עלי. אולם, בין כך ובין כך, הסכימו הנתבעות לדחייתה של טענה זו עוד לפני שבית משפט זה החל בפרשת ההוכחות. באי-כוח הצדדים הודיעו לבית-המשפט ביום 26/1/1994 על הסכמתם לדחיית הטענה האמורה, וכך עשה בית-המשפט. אין זה ברור, אפוא, מדוע ראו הנתבעות לשוב ולהעלות טענה זו, בסיכומיהן. בכל מקרה, אני דוחה את הטענה, שאין לה מקום, בין כך ובין כך, אחר שנשמעו הראיות כולן.

הנזקים לפי חוות דעת המומחה

29. חוות דעת המומחה שמינה בית-המשפט (ת/18) נשלחה לבית-המשפט ביום 30/10/1995. לבית-המשפט הוגש עותק נוסף של חוות הדעת האמורה (ת/19) שבה צוינו הסכומים ליד כל פריט של ליקוי שקבע המומחה, כסכומי העלות של תיקון הליקוי או החסר. המומחה חילק את חוות דעתו לשני חלקים: חלק אחד - מבוסס על פירוט הליקויים שבחוות דעתו של אינג' ורשבסקי, המומחה מטעם התובעים; חלק שני, ליקויים שלא נכללו בחוות דעת ורשבסקי, ואותם מצא המומחה.

הנתבעות סבורות, כי המומחה לא היה רשאי לכלול ליקויים שאף המומחה מטעם התובעים לא ציין אותם כשלוש שנים לפני שהמומחה שמינה בית-המשפט בדק את הדירות, והתובעים לא כללו אותם בכתב התביעה.

המומחה נחקר על כך. אין מקום לעשות הפרדה בין ליקויים שמצא המהנדס מטעם התובעים לבין אלה שלא נכללו בחוות דעתו. המומחה שמינה בית-המשפט בדק את הדירות בחודשים אפריל-מאי 1995, כשש שנים אחרי מסירת הדירות לתובעים. ככל שהליקוי אינו נובע משימוש בלתי סביר או מבלאי תוך שימוש סביר, הרי שיש לייחסו לליקויי בניה, אלא אם כן המומחה ציין במפורש, כי אין מדובר בליקוי הקשור בנתבעות או במי מטעמן.

אכן, משנתמנה מומחה מטעם בית-המשפט, בהסכמת הצדדים, אין הוא מוגבל בקביעותיו לחוות דעת קודמת או לטענות הצדדים, או למסמך שבו מפרט רוכש הדירה את הליקויים שהוא הצליח לגלות בדירה. משלוח המכתב מקיים את הדרישות המוטלות עלי לפי החוזה (ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח (2), 237), אך בכך אין מתמצות חובותיו של המוכר לתיקון הליקויים. המומחה מתבקש על-ידי בית-המשפט לבדוק את הליקויים בדירות הנובעים מליקויי בניה או חומר של המוכר-הקבלן. הליקויים שהוא מצא ומציינים בחוות דעתו אינם קושרים, כלל ועיקר, למסמך קודם. בעניננו, רצה המומחה להיעזר במסמך קודם, המהווה טענות של התובעים בענין הליקויים בדירותיהם, בין שהוא חוות דעת של מומחה או פירוט אחר. אולם, אין הוא כפוף ומוגבל לאותו מסמך. המומחה היה רשאי להתעלם מן המסמך וללכת בדרכו הוא - לחפש בעצמו את הליקויים ולפרטם בחוות דעתו. בין כך ובין כך, הוא זה שמפרט את הליקויים, אשר לדעתו הם ליקויי בניה, ואותם מעמיד בית-המשפט במבחן הביקורת וקובע אם לאמצם - כולם או חלקם (וראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטירבי ואח', תקדין עליון 90(2), 532).

30. הנתבעות סבורות, כי התובעים זכאים לתבוע אך ורק בגין ליקויים שצוינו בפרוטוקול המסירה של הדירה או בדו"ח התיקונים השנתיים - שלא תוקנו, ואין להתבסס על חוות דעת המומחה בענן ליקויים שלא פורטו כאמור. עמדה זו אינה מקובלת עלי ואני דוחה אותה.

לפיכך, אדון בפיצוי שפירט המומחה בחוות דעתו גבי כל אחת מקבוצות התובעים, כסדרים בכתב התביעה:

דירת שושנה

31. לפי חוות דעתו של המומחה זכאים התובעים 1-2 לפיצוי של 21,600 ₪ ולפיצוי נוסף בסכום של 1,750 ₪ בגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון או שאין זה סביר לתקנם. הסכומים האמורים כוללים מע"מ של 17% שחל בעת עריכת חוות הדעת, והם נכונים ליום 30/10/1995.

הסכומים האמורים כוללים פיצוי בגין נזקי רטיבות במקומות שונים בדירה, וכן התקנת סורגים (בסכום של 570 ₪) במרפסת השירות. סורגים אלה הותקנו על-ידי התובעים 1-2. אין צריך לאמר, כי התובעים אינם זכאים לקבל פיצוי נוסף בעד סורגים נוספים שהתקינו, כתביעתם, וממילא לא הוכיחו התובעים במסמכים עצמאיים, כגון חשבוניות, תשלומים בעד סורגים.

התובעים שושנה עשו שינוים בקומה העליונה של דירת הקוטג' - קומת הגג, והם לא דאגו להתאמת מערכת ההסקה לשינוים האמורים. אולם, נראה לי להעמיד בנסיבות הענין, את סכום הפיצוי בענין מערכת ההסקה על 2,800 ₪, דהיינו להפחית 1,000 ₪ באופן שהסכום הכולל של הפיצוי של הליקויים שניתנים לתיקון יעמוד על 20,600 ₪ (כולל מע"מ) - נכון ליום 30/10/1995.

32. בחינת הראיות מעלה, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם בכל הנוגע לתוספת אמצעי חימום או חימום נוסף שנזקקו לו בדירה, אף אם סבלו מרטיבות. אינני סבור שיש לאמוד ענין זה באומדנא דדינא. דין התביעה בפריט זה - להידחות.

הצורך במגורים חלופיים שיידרשו בעת התיקונים אף הוא לא הוכח, כלל ועיקר. ועוד זאת: מדובר בדירת קוטג' שניתן להתאים את התיקונים עם המגורים. המומחה אף לא ראה לציין פריט זה כענין הטעון פיצוי ולא קבע זמנים שיידרשו לצורך התיקון. לפיכך, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לפיצוי בעד דיור חלופי. גם התביעה בענין היעדרות מעבודה שיש לפצות בגינה - לא הוכחה כלל, ולא הובאה כל ראיה בענין זה, ואני דוחה אותה.

33. בענין ירידת ערך הדירה בשל ליקוייה, לא הובאה כל ראיה, לרבות חוות דעת של שמאי. התובעים מקבלים לפי פסק דין זה פיצוי בגין הליקויים, שאם יבוצעו התיקונים הרי הדירה לא תרד בערכה. אף הפריטים שאינם ניתנים לתיקון "הם פעוטים ומסתכמים בסכום של 1,750 ₪ נכון ליום 30/10/1995. גם מטעם זה - אין הצדקה לפיצוי בגין ירידת ערך. נזכור, כי מדובר בדירות שהושלמה בנייתן לפני כשלוש עשרה שנה, ומאז חלו תנודות רבות בערך הדירות. אין זה ברור, כלל, באילו ערכים מדובר ואיזה ירידת ערך גרמו הליקויים, ובעיקר נזקי הרטיבות. הנה כי כן, ענין זה לא הוכח ודין התביעה בגינו - להידחות.

34. אולם, לתובעים טענה טובה בכל הנוגע לעוגמת נפש שנגרמה להם עקב ליקויים שלא תוקנו במשך שנים רבות, ובעיקר בשל נזקי רטיבות שחזרו ונשנו. אולם, אין להתעלם מכך שהתובעים לא היטיבו את נזקם, ולא עשו דבר של ממש לפני הגשת התביעה וגם לאחריה כדי להקטין את עוגמת הנפש והסבל שנגרם להם. שינויים מסוימים שעשו התובעים, ובעיקר שינויים במרפסות ובחלונות לא הספיקו.

אחרי ששקלתי כל אלה, נראה לי לקבוע לכל קבוצות התובעים, סכום של 3,000 ₪ לכל קבוצה כפיצוי על עוגמת נפש שנגרמו לתובעים.

35. מקובלות עלי טענות הנתבעות בכל הנוגע לתביעה בענין גודל הגינות. ענין זה לא הוכח והתובעים לא הראו בראיות ברורות כי היתה אי התאמה בענין זה. בין כך ובין כך, לא הובאו ראיות בענין הנזק, שלא נכלל אף בחוות דעתו של המהנדס, איזנברג, ואף לא נזכר אי פעם על-ידי התובעים בתביעותיהם השונות מהנתבעות.

לפיכך, התביעה בפריט זה - נדחית.

36. הנזק לארון שטען לו מר שושנה (עמוד 121 לפרוטוקול) - לא הוכח. עדותו אינה מבססת את תביעתו לפיצוי. מר שושנה העיד כי לא תיקן את הארון שניזוק, ועוד אמר כי הוא עדיין משתמש בו - חלקית. לא ניתן על-פי עדותו זו לקבוע את הנזק או את הפיצוי. לפיכך, נדחית התביעה גם בפריט זה.

37. לאור האמור, הפיצוי שלו זכאים התובעים - שושנה - יהיה כדלקמן:

א. בגין ליקויים הניתנים לתיקון - 20,600 ₪;

ב. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 1,750 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

25,350 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17%. בשל שינוי של שיעור מע"מ היום לעומת יום עריכת חוות הדעת יווסף לקרן העומדת על סכום של 18,450 ₪. אחוז נוסף של מע"מ, שיחושב על-ידי ב"כ הצדדים. הסכום ישוערך ליום פסק הדין על-ידי תוספת הצמדה וריבית כחוק. חלקי התביעה האחרים - נדחים.

דירת ישי

38. לפי חוות הדעת של המהנדס איזנברג, הפיצוי בגין ליקויים הניתנים לתיקון הוא הסכום של 37,850 ₪ ועוד 800 ₪ בגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון או שאין זה סביר לתקנם.

כאמור בפסק דין בענין דירת שושנה, יש להפחית מסכום זה 1000 ₪ בענין מערכת ההסקה. לסכומים אלה יש להוסיף 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

התביעה בכל הנוגע להוצאות חימום הדירה, מגורים חלופיים, היעדרות מן העבודה בזמן ביצוע התיקונים, ירידת ערך וגודל הגינה - נדחית.

39. לפיכך, הפיצוי שלו זכאים התובעים יוסף ורות ישי, יהיה כדלקמן:

א. בגין ליקויים הניתנים לתיקון - 36,850 ₪;

ב. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 800 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

40,650 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% ונכון ליום 30/10/1995. בשל השינוי בשיעורי מע"מ כאמור, יווסף לסכום הקרן - 32,345 ₪ - אחוז נוסף למע"מ. הסכומים ישוערכו ליום פסק הדין על-ידי תוספת הצמדה ורבית כחוק מיום 30/10/1995.

דירת רומן

40. לפי חוות דעת איזנברג, הפיצוי בגין הנזקים והליקויים שניתנים לתיקון הוא 30,400 ₪ כולל מע"מ והפיצוי על פגמים שאינם ניתנים לתיקון עומד על 400 ₪. כאמור בפסק דין זה בענין התובעים האחרים, ינוכה סכום של 1,000 ₪ מן הפיצוי בגין מערכת ההסקה.

לפיכך, יעמוד הסכום הכולל של הפיצוי על 29,800 ₪ ואליו יווסף סכום של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש. יתר חלקי התביעה - נדחים.

41. הפיצוי לתובעים 14-15, שרגא וזהרה רומן, יהיה כדלקמן:

א. בגין נזקים וליקויים הניתנים לתיקון - 29,400 ₪;

ב. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 400 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

32,800 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% ונכון ליום 30/10/1995. לסכום הקרן - 26,000 ₪ - יווסף אחוז נוסף של מע"מ. הסכום ישוערך ליום פסק הדין על-ידי הוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995.

דירת פרי

42. לפי חוות דעת איזנברג, סכום הפיצוי בגין נזקים הניתנים לתיקון עומד על 14,935 ₪ ובתוספת מע"מ של 17% - 2,540 ₪, עומד הסכום על 17,475 ₪. בנוסף על כך נקבע פיצוי של 1,300 ₪ בגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון. כאמור, בפסק דין זה בענין דירת שושנה, אני דוחה את התובענה בכל הנוגע לחימום הדירה, למגורים חלופיים, לירידת ערך ולאובדן ימי עבודה, אני קובע פיצוי של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לפיכך, הפיצוי שישולם לתובעים 19 ו-20, מרדכי ותקוה פרי, יהיה כדלקמן:

א. בגין נזקים וליקויים הניתנים לתיקון - 16,475 ₪;

ב. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 1,300 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

20,775 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% על סכום הקרן של 14,935 ₪. בשל שינוי שיעורי מע"מ כחוק יווסף לסכום הקרן אחוז נוסף של מע"מ, והסכום הכולל ישוערך בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד ליום פסק הדין.

דירת בינדר

43. לפי חוות דעת איזנברג הפיצוי בעד נזקים וליקויים הניתנים לתיקון עומד על 35,550 ₪, כולל מע"מ של 17%, ובגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון - 1,250 ₪. כאמור בענין דירת שושנה, זכאים התובעים מרדכי ותקוה בינדר לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 3,000 ₪. מסכום הפיצוי בגין ליקויים הניתנים לתיקון - יופחת סכום של 1,000 ₪ שקבע המומחה בענין מערכת ההסקה.

יתר חלקי התביעה, בכל הנוגע לחימום יתר של הדירה, מגורים חלופיים, היעדרות מן העבודה, ירידת ערך, שטח הגינה, נזק לרהיטים והחזר הוצאות בגין תרופות - נדחים כבלתי מוכחים.

לפיכך, הפיצוי לתובעים אלה יהיה כדלקמן:

א. בגין ליקויים הניתנים לתיקון - 34,550 ₪;

ב. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 1,250 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

38,800 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% על סכום הקרן של 32,095 ₪. בשל שינוי בשיעורי מע"מ כחוק, יווסף לסכום הקרן אחוז נוסף של מע"מ, והסכום הכולל ישוערך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד ליום פסק הדין.

דירת וקסלר

44. לפי חוות דעת איזנברג הפיצוי למשפחת וקסלר בגין פריטים הניתנים לתיקון עומד על 27,050 ₪ כולל מע"מ של 17%, ובגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון עוד סכום של 450 ₪. בענין מערכת ההסקה בדירה זו קבע המומחה, כי בחירת הרדיאטורים היא טובה ומדויקת ואף קיים עודף של 10% בתפוקת החום, על-פי חוות דעתו של המהנדס א' שוורץ שהמומחה נזקק לחוות דעתו. הפיצוי בסכום של 955 ₪ נקבע בגין העדר רדיאטור בשירותים הסמוכים לכניסה. לפיכך, אינו רואה להפחית כל סכום שהוא מהפיצוי שנקבע.

כאמור בפסק דין זה לעיל, בענין דירת שושנה, זכאים התובעים 30 ו-31, אלכס ובלה וקסלר, לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 3,000 ₪.

יתר חלקי התביעה בכל הנוגע למגורים חלופיים, אובדן השתכרות והפסד ימי עבודה, ירידת ערך הדירה ופיצוי בגין שטח הגינה - נדחים.

לאור האמור, הפיצוי לתובעים אלה יהיה כדלקמן:

א. פיצוי בגין נזקים וליקויים הניתנים לתיקון - 27,050 ₪;

ב. פיצוי בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 450 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

30,500 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% על סכום הקרן שהוא 23,130 ₪. בשל השינוי בשיעורי מע"מ כאמור, יווסף לסכום הקרן אחוז נוסף של מע"מ. הסכום האמור ישוערך בתוספת הפרשי הצמדה והריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד ליום פסק הדין.

דירת פנחסי

45. לפי חוות דעת איזנברג, הפיצוי בגין נזקים וליקויים הניתנים לתיקון עומד על 17,800 ₪ כולל מע"מ של 17%, ועוד סכום של 350 ₪ בגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון. התובעים רמי ויפה פנחסי זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 3,000 ₪. מסכום הפיצוי יופחת סכום של 1,000 ₪ מן הפיצוי שנקבע בגין מערכת ההסקה.

יתר חלקי התביעה בענין מגורים חלופיים, אובדן ימי עבודה וירידת ערך - נדחים.

לפיכך, הפיצוי לתובעים אלה יהיה כדלקמן:

א. פיצוי בגין נזקים וליקויים הניתנים לתיקון - 16,800 ₪;

ב. פיצוי בגין פגמים שאינם ניתנים לתיקון - 350 ₪;

ג. בגין עוגמת נפש - 3,000 ₪

20,150 ₪

הסכום האמור כולל מע"מ של 17% על סכום הקרן שהוא 15,200 ₪. לסכום הקרן יווסף כאמור אחוז אחד של מע"מ, והסכום הכולל ישוערך על-ידי תוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד ליום פסק הדין.

אוסיף לענין הסורגים בכל הדירות, כי כל אחד מן התובעים שקיבל זיכוי מן הנתבעות בעד סורגים, אם קיבל - ינוכה מסכום "הקרן" של הפיצוי שקבע המומחה את הסכום שזוכה בו התובע. בהתאם לכך יחושב מע"מ ושערוך הסכומים ויתר הסכמים המחייבים מכך.

46. בסכומים האמורים חבות הנתבעות הדדית כלפי התובעים לסכומים המשוערכים כאמור, יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

פיצול סעדים

47. התובעים ביקשו בתביעתם פיצול סעדים וחזרו על כך בסיכומיהם. אין בסיס לכך והתביעה לפיצול סעדים נדחית. מדובר, כאמור, בדירות שבנייתם הושלמה לפי יותר משלוש עשרה שנים. הדירות נבדקו על-ידי מומחה שמינה בית-המשפט ונתן חוות דעת לפני שמונה שנים. הנזקים היו ברורים כבר ביום הגשת התביעה, ואם היו עוד התחייבות שהנתבעות הפרו, לטענת התובעים, היה עליהם לבקש את תיקון כתב התביעה, זה מכבר. לפיכך, אין מקום להורות על פיצול סעדים.

הוצאות ושכר טרחת עורך דין

48. תביעה זו כמו תביעות רבות של פיצוי בגין ליקויי בניה, "מנופחת" ומוגזמת. קרוב לודאי שלא היה מקום להגישה לבית-המשפט המחוזי, אפילו על-פי הסמכות הענינית שהיתה לבית משפט השלום ביום הגשת התובענה, לא כל שכן היום כאשר הסמכות הוכפלה מספר מונים. הסכומים שבסופו של דבר זכו בו התובעים אינו עומד ביחס סביר לזה שפתחו בו ביום הגשת התביעה. יש אך להצטער על כך שההליך התמשך זמן רב בשל טענות מטענות שונות ומשונות, ובין היתר הליכה לבית-המשפט העליון בבקשת רשות לערעור.

49. בשל כל אלה, אני מחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובעים את הוצאות המשפט, למעט ההוצאות בגין חוות דעת של המומחה מטעמם, א' ורשבסקי. כמו כן אני מחייב את הנתבעות הדדית, לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דינם בשיעור 17.5% מן הסכום הכולל של הפיצוי, כפי שישוערך ליום פסק הדין, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הודעות לצדדים שלישיים

50. הנתבעות שלחו הודעות לצדדים שלישיים אלה: לנידר שבינה לבין חפציבה - גבעת זאב נחתם חוזה (נ/38) לביצוע עבודות הבניה של 5 בנינים בפרוייקט (צד שלישי 1); לשלמה קצב - צד שלישי 2 - שביצע את עבודות האינסטלציה; ליוסי אילוז - צד שלישי 3 - שביצע את עבודות האלומיניום והמסגרות; ולתלפיות חרושת עץ בע"מ - צד שלישי 4 - שביצע את עבודות העץ. נידר הגישה, כאמור, תביעה שכנגד לקבלת כספים, אשר לטענת נידר לא קיבלה אותם בתמורה לעבודות שביצעה.

בעוד שהצדדים השלישיים 1 ו-2 השתתפו בדיונים שהתקיימו בבית-המשפט ואף הגישו סיכומים בכתב, הרי צד שלישי 3 לא התייצב לדיונים ולא הגיש כתב הגנה. צד שלישי 4 הגיש כתב הגנה שבו הוא אישר כי ביצע את עבודות העץ שבדירות התובעים, אולם צד זה לא הופיע לדיונים וממילא לא חקר עדים ולא הביא עדים מטעמו.

התביעה נגד נידר והתביעה שכנגד

51. בעוד שהנתבעות טוענות, כי נידר היא שבנתה את השלדים ואת המבנה, וביצעה את עבודות הפנים במבנים ובדירות, למעט אינסטלציה, מסגרות, אלומיניום ועץ, טוענת נידר כי ההסכם שנחתם בינה לבין נתבעת 2 הוא לבניית השלד בלבד. בענין עבודות פנים או כל עבודה אחרת, היא היתה אך ספק של כוח אדם, וכן סיפקה חומרים ומימון לנתבעות לביצוע העבודות. ועוד זאת, לטענת נידר הוסכם במפורש בין מנהל נידר לבין מנהל חפציבה, מר יפתח אלישיב, כי נידר לא תשא בכל אחריות בנושא הפנים, כעולה מעדותו של מנהל נידר, יאיר רחמון (עמודים 304-305 לפרוטוקול).

הנה כי כן, השאלה העיקרית במחלוקת שבין חפציבה לבין נידר היא, האם הוסכם ביניהן כי העבודות בתוך הבנינים יבוצעו על-ידי נידר, ואם נידר אחראית לתיקון אי התאמות, ליקויים ופגמים שהתובעים כללו בתביעתם.

52. נידר אינה חולקת על כך כי עובדים מטעמה הם שביצעו את העבודות בתוך המבנים והדירות בפרוייקט האמור, וכי החומרים לביצוע עבודות הבניה: בלוקים, שיש, מרצפות, קרמיקה ואריחים, חול, בטון וכיוצא באלה, סופקו על-ידי נידר. נידר לא ביצעה כאמור, עבודות עץ, אלומיניום, חשמל, אינסטלציה ולא סיפקה חומרים לעבודות אלה או מכשירי אינסטלציה סניטרית. גם אין מחלוקת כי נידר בנתה את שלדי הבנינים וקירותיהם, לרבות קירות תומכים והיא אחראית על ביצוע השלד ועבודותיו. גדר המחלוקת כאמור, אם העבודות שביצעה נידר בכל הנוגע לעבודות פנים עשתה כקבלן מבצע, או כקבלן משנה של חפציבה על-פי לוח זמנים שנקבע מראש, והיא אחראית בתור קבלן לאיכות העבודות והחומרים; או שמא שימשה אך ספק חומרים וספק כוח אדם, גם אם היא שילמה במישרין בעד החומרים ולפועלים.

התביעה שכנגד

53. בענין עבודות השלד חתמה נידר ביום 1/3/1989 על "אישור גמר חשבון" (נ/47), לפיו היא קיבלה מחפציבה או חפציבה גבעת זאב את "כל המגיע עבור עבודות שלד בגבעת זאב - 30 יחידות", שביצעה וסיפקה באתר. עוד הוסיפה נידר באישור האמור, כהאי לישנא:

”אין לנו ולא תהיינה לנו תביעות או דרישות כלשהם בנוגע לעבודות ושירותים שסיפקנו כאמור לעיל... הקבלן מתחייב לתת אחריות על טיב ביצוע וחומרים בעבודות שלד. עם חתימה על מסמך זה מהווה אחריות הקבלן לפי החוזה וחוק תכנון" (כך בלשון האישור).

ביום 13/7/1989 חתמו חפציבה ונידר על "סיכום" (נ/48), לפיו תשלם חפציבה סך 130,400 ₪ בשטרות למועדים נדחים "בגין גמר ביצוע כל העבודות וגמר חשבון בפרוייקט". עוד אישרה נידר בסיכום האמור, כי היא קיבלה מחפציבה את כל היתרה ואין לה דרישות או תביעות או טענות כלפי חפציבה, לרבות בענין פיגורים, ריבית, הצמדה וכל סיבה אחרת, בכפוף לתשלום השטרות. חפציבה אישרה, כי אין לה טענות נוספות כלפי נידר בכל הנוגע "למועדי ביצוע העבודות לגבי טיב העבודות יחולו הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים. כמו"כ לגבי השלמות ותיקונים יחולו הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים".

יש לפרש את הסיכום האמור (נ/48), כמתייחס לעבודות פנים בבנינים ובדירות. פרשנות אחרת אינה מתקבלת על הדעת. מסמך זה נחתם בין הצדדים כחמישה חודשים אחרי חתימת "אישור גמר חשבון" בענין עבודות השלד, ומשום כך הסיכום נוגע אך לעבודות שבוצעו בתוך הבנינים והדירות.

בעוד שבענין עבודות עפר, חפירה והקמת 5 מבני שלד בפרוייקט, חתמה חפציבה על הסכם עם נידר (שאף הוא הוגש בעותק (נ/38) בלתי חתום בידי נידר, אך אין הוא מוכחש על ידה), הרי שעותק ההסכם (נ/31) הוגש כבלתי חתום על-ידי שני הצדדים. לטענת חפציבה, גם היא גם נידר נהגו על-פי ההסכם, בין שאין בידיהם עותק חתום ובין שלא נחתם כלל, ככתבו וכלשונו. עוד אומרת חפציבה, כי ההתחשבנות שנעשתה בין הצדדים, לרבות הסיכום וגמר חשבון (נ/48), תואמת אף היא את האמור בהסכם (מוצג נ/31). לעומתה טוענת נידר, כי שני הצדדים הסכימו כי מחיר עבודות הפנים יהיו "כמקובל בשוק" (סעיף 6 לכתב התביעה שכנגד). טענה זו מוכחשת על-ידי חפציבה (עמודים 271 ו-275 לפרוטוקול). לבד מעדותו של מנהל נידר, יאיר רחמין, אין כל אישור לטענה זו של "מחיר שוק".

בענין זה נטל ההוכחה רובץ על נידר והיא לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי היא זכאית לסכומים נוספים לאלה שקיבלה על-פי הסיכום וגמר חשבון שבנ/48.

ועוד זאת: חלפו כארבע שנים וחצי מיום שחתמה נידר על סיכום ואישור, לפיהם אין לה תביעות וטענות בכל הנוגע להתחשבנות ולתמורה בעד עבודות פנים בפרוייקט. נידר לא העלתה דבר וחצי דבר בענין זה עד שבאה הודעת צד שלישי ששלחה חפציבה לנידר. רק אז עוררה נידר את הטענה של "מחיר שוק", שהיא טענה הנוגדת מסמך של גמר חשבון שעליו חתמה נידר. טענה זו של "חוב פתוח" בענין עבודות פנים, לא הועלתה על-ידי נידר בהליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים או בהליך של בוררות שהתנהל ביניהן, הנוגע לאותו פרוייקט (נ/52 ו-נ/54).

אוסיף גם זאת: מקובלת עלי טענת חפציבה, בסיכומיה, כי נידר לא הוכיחה בראיות, לרבות בחוות דעת של מומחה, את טענתה בענין "מחירי השוק".

לאור האמור, אני דוחה את התביעה שכנגד מחמת שלא הוכחה.

מעמדה של נידר בביצוע עבודות-פנים

54. יפתח אלישיב, מנכ"ל חפציבה, העיד ביום 22/12/1998 בענין עבודות פנים במבנים שנבנו במסגרת הפרוייקט, כי בתוקף תפקידו כמנהל מחלקת הביצוע, ניהל משא ומתן עם נידר, באמצעות מנהלה יאיר רחמין, וכך הוא אומר:

”סיכמתי ביצוע עבודות גמר בפרוייקט אל נתן, העבודה כללה את כל העבודות (ה)רטובות, המחיר שנקבע למיטב זכרוני היה מאה ועשרים אלף דולר לבנין של שש דירות, זה סדר גודל של מאה וחמישים דולר למ', מה שהיה מקובל בענף" (עמוד 266 לפרוטוקול).

העד אלישיב התייחס לביצוע עבודות המכונות "עבודות רטובות", הכוללות עבודות טיח, ריצוף, קרמיקה וצבע. בעוד שכאמור נחתם הסכם עם נידר בענין עבודות השלד, הוכנה על-ידי היועץ המשפטי של חפציבה טיוטת חוזה בענין עבודות פנים (נ/31). העד פנה ליועץ המשפטי של חפציבה, עו"ד דרור שמחיוף, ביום 3/11/1987 (נ/40) וביקשו להכין נוסח של חוזה עם נידר בענין עבודות הפנים שבבנינים, תוך פירוט העבודות והתמורה ואף נשלח אליו לוח זמנים לביצוע העבודות. העבודות לפי המכתב האמור, כוללות בניית בלוקים, ביצוע עבודות טיח, ריצוף, חרסינה וקרמיקה, שיש, מדרגות, רעפים, כיחול הקירות ועבודות הפיתוח. כל העבודות האמורות כוללות הספקת חומר, והכל על-פי תוכניות אדריכליות ולפי מפרט טכני ועל פי "הספר הכחול" וחומרים באישור מכון התקנים. עוד צוין, כי נידר "הקבלן", פטורה מביצוע עבודות והספקת חומר לאינסטלציה, חשמל, נגרות, מסגרות, אלומיניום וצבע. הקבלן יבצע את השינויים בדירות כאשר המחירים יהיו בפיקוח חפציבה. עוד ניתן פירוט למחירי הביצוע של כל אחד מסוגי העבודות האמורות.

ביום 12/11/1987 שלח היועץ המשפטי של חפציבה לאלישיב את טיוטת החוזה וביקש לחתימת נידר, כאשר יאיר רחמין יערוב אישית לביצוע החוזה, ועוד נדרשו צירוף לוח זמנים, מפרטים, מפרט טכני ותכניות (נ/41).

עובדה היא שלבית המשפט לא הוגש עותק חתום של החוזה, ואין ידוע אם החוזה נחתם. אולם, ברור הוא, כי חפציבה ונידר פעלו על-פי האמור בנוסח החוזה, שלא נחתם כאמור, כפי שנראה מסדרת המסמכים שאפרט להלן, ומעדותו של אלישיב (עמוד 267 לפרוטוקול).

55. מטעם נידר העידו נחום ויאיר רחמין. כבר אמרנו, כי גירסת נידר היא, כי בעוד שהיא אחראית על עבודות השלד אלא שתקופת האחריות על-פי ההסכם חלפה, הרי בעבודות פנים אחריות נידר הצטמצמה להעמדת מספר פועלים לרשות מנהל העבודה מטעם חפציבה, שיספיקו לביצוע העבודות, ולהזמנת חומרים הדרושים לעבודות פנים, כפי שיורה מנהל העבודה, מר דרור שנק. עוד התחייבה נידר, כי היא תממן את רכישת החומר, בשלב הביניים, עד לפרעון התשלומים שחפציבה התחייבה כלפי נידר. לנידר, כך לטענתה, לא היתה כל התחייבות ללוח זמנים אלא סוכם עמה, כי "הצוות יעמוד בלוח הזמנים" (עמוד 323 לפרוטוקול). ולמה היתה צריכה נידר לדאוג לטובת חפציבה "ללא תמורה", אלא "במחיר עלות" כדברי נידר. על כך אומר יאיר רחמין כי חפציבה חבה כלפי נידר כמליון דולר, וכדי שלא תחדל חפציבה מפרעון כלפיה, הסכימה לממן את החומרים ולדאוג להתקדמות העבודה (עמוד 305).

אולם, מתכונת זו של יחסים חוזיים לא מצאה כל ביטוי בכתב ולא נחתם חוזה שיסדיר מערכת יחסים מיוחדת זו בין נידר לבין חפציבה כאמור. מתכונת זו אינה המקרה הרגיל והנוהג ביחסי יזם-קבלן או בין קבלן ראשי לבין קבלן משנה. משום כך, קיימת חשיבות רבה לקביעת דרך זו של יחסים במסמך פורמלי.

56. על התנהגות הצדדים מעיד אלישיב, כדלקמן:

”לא זכור לי בודאות אם היה מסמך חתום או לא חתום. בכל מקרה, מה שכן ידוע לי, הצדדים פעלו על-פי ההסכם הזה [המסמך הלא חתום נ/31], שהגענו אליו במשותף. גם במערכת ההתחשבנות לאורך הליך הבניה ודרך הגשת החשבונות פעלנו על-פי כל נייר וגם מבחינת מה שהתבצע בשטח. באותה תקופה וגם היום מערכת היחסים בין חפציבה לנידר היא טובה... שיטה זו היתה נהוגה בכל הפרוייקטים ולא רק בגבעת זאב..." (עמוד 267).

העד אלישיב אמר, כי גרסת נידר בענין עבודות פנים לא היתה כלל ולא היה סיכום כאמור, אלא היה הסכם על ביצוע עבודות: "לא מכיר, לפחות שבע עשרה שנה שאני בענף, התקשרויות מסוג זה" (שם, עמוד 267).

דרור שנק, ששימש בעת ההיא מפקח ומנהל פרוייקטים אצל חפציבה, העיד ביום 1/11/1998, כחמש שנים לאחר שהפסיק את עבודתו בחפציבה, כי הוא לא נכח בעת סיכום העקרונות של החוזה בענין עבודות פנים, הוא סבור, כי נחתם חוזה בענין זה, וכי "החוזה היה חתום, ראו כי לפי החוזה הזה שילמו כסף... אני חושב שראיתי חוזה חתום" (עמוד 229). שנק מוסיף בעדותו, כי תפקידו היה לפקח על נידר כי תבצע את עבודות הפנים כמו שביצעה את עבודות השלד, בלא כל הבדל:

”חברת נידר עשתה את עבודות השלד הפנים ועבודות הפיתוח - המגרש החיצוני" (עמוד 210).

אולם, חפציבה ביצעה את התיקונים השנתיים בתוך הדירות, כי "נידר בשלב מסוים נעלמו מהשטח, לא יודע למה. בגלל שהם לא גמרו את כל התיקונים השנתיים החליטה החברה לסיים את כל מה שנשאר לבד, בכוחות עצמה" (שם, עמוד 210). עוד מעיד שנק, כי נידר מינתה מנהל עבודה, עמנואל רחמין, וכי הוא, שנק, פיקח על העבודה בכללה, כדי שתבוצע לפי המפרטים. על טענת נידר כי שימשה אך ספקית חומרים וכוח אדם, אמר שנק כי זו "טענה לא נכונה" (עמוד 210).

57. עד שהושלמה בניית הדירות וגם אחרי כן, פנתה חפציבה לנידר בענין השלמת העבודות וטיב העבדוה שביצעה. המכתבים התייחסו לעבודות פנים שונות, ולא דובר בהם על חומרים או על פועלים, כי אם על ביצוע העבודה הטובה.

במועד מסוים בשנת 1987 שלח דרור שנק מברק לנידר (נ/20), שבו נדרשה "השלמת עבודות באתר גבעת זאב 30 יח"ד בעקבות פניות חוזרות ונשנות". שנק מודיע במברק זה, כי חפציבה היא שתסיים את העבודות, תוך חילוט ערבות בנקאית בסכום של 10,000 ₪. נידר טוענת כי המברק לא נתקבל במשרדי החברה, ואפשר שלא נשלח מעולם. מכל מקום, לא באה כל תגובה של נידר למברק זה. שנק מאשר את שליחת המברק, הגם שאינו זוכר את מועד שיגורו. טענתו של שנק בענין שליחת המברק, האמור, ועל כך שלא באה כל תגובה לטענות שבמברק, מתחזקת בסדרה של מכתבים נוספים בענין הפיגור בלוח הזמנים לביצוע עבודות פנים ורמת העבודות שביצעה נידר. כך אנו מוצאים את המכתב מיום 11/7/1988 (נ/21), ששלח שנק ליאיר רחמין, ובו מציין כי בשל "פיגור בלוח זמנים שאושר בחתימתך נאלץ להקפיא את התשלומים עד להשלמת החסר": ריצוף בבנין 423, חשפים וכוחלה. עוד מציין שנק, את הרמה הירודה של הכוחלה, שאם לא תשופר - יופחת מחיר הטיח. שנק פונה ליאיר רחמין, ביום 30/12/1998, אחר הגשם, בענין חדירת רטיבות רצינית ביותר מגגות הרעפים וממרפסות הסלון של דירות הגן. עוד מציין שנק "רמה ירודה בביצוע עבודות פנים", וכי עד שיבוצעו התיקונים שפורטו "לא ישוחררו כספים": תיקון גגות רעפים, תיקון איטום במרפסות, תיקון סף שיש בחלונות ומשקוף. פריטים אלה מצביעים בבירור על עבודות פנים בדירות. על מכתב זה לא באה כל תגובה, כשם שלא באה תגובה על מכתבים אחרים ששלחה חפציבה.

במכתבים מיום 4/12/1998 ו- 10/1/1990 (נ/24 ו-נ/25) מפרט שנק ליקויים הטעונים תיקון בדירות שונות, ובין היתר - ריצוף, טיח, מדרגות פנים, רעפים, חרסינה, קרמיקה, חלונות, מקלטים וחדירת מים ורטיבות לדירות. לא מצינו כל תגובה מנידר, כי עבודות פנים אינן באחריותה, או כי היא אחראית אך על הספקת חומר וכוח אדם.

ועוד זאת, נ/26 הוא לוח זמנים ותשלומים לביצוע עבודות הפנים, שנחתם בידי מנהל נידר. אין מדובר בו בחומר וכוח אדם, כי אם בעבודות פנים, תיקוני שלד ופיתוח - לפי כמויות שפורטו. גם בחשבון מצטבר (נ/27, נ/28 ו-נ/29) מדובר בכמויות ובתשלומים, שאינם מתייחסים כלל לחומר ולכוח אדם, כי אם לעבודות פנים, ובין היתר בניית בלוקים, טיח, גגות, רעפים, ריצוף, שיש לחלונות, קרמיקה, מדרגות וכיוצא באלה עבודות שבתוך הדירות.

58. יאיר רחמין הכחיש בעדותו, כי נידר פנתה אליו בענין עבודות הפנים, וכי אם היו פניות בענין ליקויי בניה, הרי שהפניה נעשתה כדי להביא לידיעתו את הצורך בכוח אדם (עמוד 325), ובכל מקרה נידר אינה אחראית לליקויים (עמוד 326). מר רחמין גם הכחיש קיומו של לוח זמנים לביצוע עבודות פנים שנחתם בידו. בעדותו הוא מוסיף, כי "בנינו לו"ז שנראה סביר לאספקת חומרים ותיאום קבלני משנה זה היה בסנכרון של קבלני משנה של חפציבה" (עמוד 321). חתימתו לא באה, לדבריו, אלא כדי "לדאוג כי כוח האדם שיהיה באתר ונחוץ להשלמה והספקת חומרים" (עמוד 323), ובכל מקרה חתימתו על לוח זמנים היתה אך "התחייבות שהצוות יעמוד בלו"ז" (עמוד 326).

בקבלה נ/45 מיום 5/8/1998, פורטו 10 שטרות שנתנה חפציבה לנידר "בגין עבודות פנים". גם במוצג זה לא צוין כי השטרות ניתנו תמורת כוח אדם וחומרים בלבד.

59. חפציבה טוענת בסיכומיה, כי בשל שינוי גרסותיו של יאיר רחמין ובהתאמתן לשאלה שנשאל באותה עת בעדותו, הריהו "שקרן פתולוגי" שהוא "שקרן" או "שאין להאמין למילה אחת שיצאה מפיו". אעיר, כי היה מוטב אילו בא-כוח חפציבה שמר על לשון נקיה בסיכומיו. ביטויים כאלה הם מיותרים ואינם יאים לכתבי בי דין, לרבות סיכומים. מכל מקום, תרומתם להתרשמות בית-המשפט ולמסקנותיו היא דלה ביותר, ובית המשפט דוחה ביטויים ותארים אלה על מי מן הצדדים או העדים.

בחינת הראיות מעלה, כי מעמד נידר בכל הנוגע לעבודות פנים ביחידות הדיור שבנתה חפציבה בגבעת זאב הוא כמעמד של קבלן-מבצע של עבודות פנים, ולא רק כספק חומרים וכוח אדם. כך ניתן ללמוד מן הסיכומים שבין חפציבה לבין נידר, מלוח הזמנים שנקבע, מהתנהגות הצדדים ומן המכתבים שכתבו נציגי חפציבה לנידר בלא כל תגובה מצדה. אפילו נאמר כי לא נחתם חוזה פורמלי, בענין עבודות פנים כמו שנחתם בענין השלד וקירות התמך, הרי התנהגות נידר מצביעה בבירור כי שני הצדדים פעלו על-פי נוסח החוזה (נ/31), לרבות בענין הכמויות והתשלומים ופירוט העבודות.

אוסיף, כי נידר ונציגיה הם אלה שסיכמו עם הדיירים את השינויים בתוך הדירות, לרבות שינוי מחיצות, קרמיקה, שיש, חרסינה ושינויים אחרים. מה לה לנידר לעסוק בכך אם היא ספקית חומרים וכוח אדם בלבד. גם שתיקתה של נידר לפניות ולמכתבים ששלחה חפציבה אליה, בדרישה לעמוד בלוח זמנים ובטיח עבודות פנים, מחזקת את טענות חפציבה בענין מעמדה ותפקידה של נידר כקבלן-מבצע.

אין מנוס, אפוא, מן המסקנה, כי נידר שימשה קבלן לעבודות פנים בדירות שבנתה חפציבה כהמשך לעבודות שביצעה נידר לבניית השלד והקירות התומכים. גם אין ממש בטענה שעלתה אגב חקירתו של מנכ"ל חפציבה על-ידי בא-כוח נידר, כי ביצוע עבודות פנים בידי נידר נכפה עליה, הר כגיגית, ומכל מקום אף אם נתעלם משינוי חזית בענין זה, הרי טענה זו לא הוכחה, כלל ועיקר.

אחריות נידר לליקויי בניה

60. נידר טוענת, כי אמנם היא אחראית לפגמים ולליקויים בשלדי הבנינים, אולם היה על חפציבה להודיע לה לפי ההסכם לבניית השלד על כל פגם או ליקוי בתוך שנה מיום גמר בניית השלד, דהיינו עד חודש יוני 1989. משלא נמסרה הודעה כאמור, הרי שכל הודעה שנמסרה אחרי כן, אינה מטילה אחריות על נידר. ועוד זאת, חפציבה היא שביצעה תיקונים שנתיים מכוח חובתה כלפי רוכשי הדירות, על-פי חוזי המכר. כשלון התיקונים מטיל חובה על חפציבה. נידר לא היתה צריכה לבצע תיקונים, ואכן היא לא ביצעה תיקונים. לפיכך, דין התביעה נגדה, כמפורט בהודעת צד ג' - להידחות.

61. לעומתה טוענת חפציבה, כי היא שבה והתלוננה באזני מנהלי נידר על ליקויים בביצוע השלד ובעבודות פנים, והיא אף כתבה מכתבים לנידר בענינים אלה (נ/21 - נ/25). משלא נענתה חפציבה והליקויים לא תוקנו - היא ביצעה את התיקונים הדרושים בעצמה. חובתה של חפציבה לתקן את הפגמים והליקויים, אשר נידר מיאנה לבצע או שהתעלמה מן הפניות של חפציבה, נובעת מן החוזה עם רוכשי הדירות ומסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות. בענין השלד הרי חובת נידר עולה במפורש מן החוזה (נ/38).

62. בחוזה השלד, וכך גם בחוזה הלא חתום בענין עבודות הפנים, לא נקבעה אחריות הקבלן (בעניננו נידר) לטיב הביצוע. בסעיף 12(ה) בחוזה השלד נקבע, כי נידר תהיה אחראית לטיב הבטון ולחובת הדיווח לרשויות. אולם, סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות קובע, כי המזמין רשאי להסתמך על פגם שניתן לתקנו בעבודת הקבלן - אם הודיע על הפגם לקבלן ונתן לו הזדמנות לתקנו, או אם הקבלן היה מודע לפגם. קבלן שמסרב להכיר באחריותו לפגם או ממאן לתקנו, רשאי המזמין לכל תרופה שהוא זכאי לה, בשל ההפרה כאמור (ראו: זמיר חוק חוזה קבלנות, סעיף 318).

אולם, לחוזה השלד צורפו "תנאים כללים" ותיאור עבודות השלד (נספח 2 לכתב ההגנה של נידר). לפי סעיף 502, עם גמר עבודות השלד וההודעה על מסירה - ייערך פרוטוקול גמר הבנין. המהנדס מטעם חפציבה (שמואל שנק, שניידר או מהנדס אחר) יאשר את גמר הבנין וקבלתו במועד ההזמנה, אף אם צוינו ליקויים קלי ערך", תיקונים או עבודות סיום קטנות, או לאחר תיקון הליקויים תוך זמן סביר, ועריכת ביקורת נוספת של המהנדס. אם לא יבצע הקבלן את התיקונים - רשאי המזמין לתקנם על חשבון הקבלן. אם הליקויים הם יסודיים, כי אז ייערך פרוטוקול מסירה וייקבע מועד לתיקונם על-ידי הקבלן, ותיערך ביקורת נוספת אחרי התיקון. אחריות הקבלן כלפי המזמין הוגבלה לשנה מיום מסירת הבנין למזמין, או מן המועד שבו רואים את מסירת הבנין כמסירה על-פי החוזה, על-פי המוקדם ביותר. בענין פגם יסודי שלא ניתן לגילוי בבדיקה סבירה - תקופת האחריות היא 36 חודשים.

63. ביום 26/5/1988 נערך דין וחשבון על ליקויים בשלדי הבנינים. הליקויים נרשמו בסיור באתר בנוכחות שמואל ודרור שנק, מטעם חפציבה, והאחים יאיר ונחום רחמין, מטעם נידר (נ/49). מן הדו"ח עולה, כי אין מדובר בפגמים יסודיים, כי אם בליקויים הטעונים תיקון והשלמה, ובין היתר: נדבכי ראש אופקיים ומשופעים ואדנים וחשפי חלונות (במרפסות) שטרם הורכבו; כוחלה שלא בוצעה; בטון חשוף בקרניזים וקירות ברמה ירודה הטעונים תיקונים בטיח-צמנטי; בניה ברמה ירודה ואבנים מעוותות, חלון שאינו חתוך בזוית ישרה שאין אפשרות לתקנו אלא יש להפחית את המחיר בגינו; מדרגות פנימיות שנוצקו בעובי יותר מן המתוכנן; תיקון הבטון שיש בו סגרגציה (הפרדה) או ברזלים תלויים; השלמות אבן וניקוי תקרות וקירות מחומרים מיותרים.

הדו"ח התייחס בהמשכו למבנה 425, בעיקר לתיקון הבטון, השלמת חגורות וטיפול בהפרדה חמורה בקורה בדירה 5. עוד צוין, כי באזור הקונסולות בשלושה מבנים חסרות אבנים אנכיות, והפרשי גובה עד 5-6 ס"מ בשל בניית אבן גרועה.

בדין וחשבון ציין המהנדס שמואל שנק, כי אין לראות את רשימת הליקויים האמורה - רשימה גמורה, וכי על נידר-הקבלן לתקן ליקויים אחרים שאינם מופיעים בדין וחשבון.

לא מצאנו דוחו"ת נוספים או פניות בענין השלד. ב"אישור גמר חשבון" שמסרה נידר לידי חפציבה, היא אישרה, כי "הקבלן מתחייב לתת אחריות על טיב ביצוע וחומרים בעבודות שלד... לפי החוזה וחוק תכנון" (נ/47 מיום 1/3/1989). ב"סיכום" מיום 12/7/1987 (נ/48), אישרה חפציבה כי אין לה טענות נוספות כלפי נידר בכל הקשור למועדי ביצוע העבודות ולגבי טיב העבודות יחולו הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים. כמו כן לגבי השלמות ותיקונים יחולו הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים. הסיכום האמור אינו מתייחס לעבודות השלד בלבד, כי אם לכל העבודות שביצעה נידר.

64. בענין עבודות השלד, הרי עיקרי הליקויים הם חדירת מים מן הגגות וליקויי רטיבות. לפיכך, אחריותה של נידר לא פגה ולא פגעה בענינים אלה, ויש לקבוע כי אחריותה בענינים אלה היא משותפת והדדית בכל הנוגע לפגמים, כפי שאפרט להלן.

בנוסף על כך, פנתה חפציבה לנידר במכתב מיום 8/11/1992 (נ/23), בענין "סכנה להתמוטטות קירות תומכים", לאחר התראות ששלחה המועצה המקומית גבעת זאב. במכתב האמור נדרשה נידר לבצע עבודות לחיזוק הקירות. ענין זה של ליקויים בקירות-תמך לא נכלל בחוות דעתו של המהנדס איזנברג. לפיכך, אין צורך לקבוע ממצא לגביו, ואם ליקוי זה עודנו קיים אם לאו.

65. בענין עבודות-פנים שלחה חפציבה לנידר מספר מכתבים (נ/21, נ/22, נ/24 ו-נ/25). המכתב (נ/21) נשלח לפני מסירת הדירות לרוכשיהן והוא התייחס להשלמת חסר באחד הבנינים, וכן לצורך בשיפור רמת הטייח. ראינו כי בסיכום מיום 12/7/1987 (המוצג נ/49) - לא היו לחפציבה טענות נוספות בענין מועדי הביצוע של העבודות. המכתב מיום 30/12/1988 (נ/22) נשלח גם הוא במהלך הבניה, והתייחס באופן כללי לרמה ירודה בביצוע עבודות פנים, חדירת רטיבות רצינית מגגות הרעפים וממרפסות הסלון של דירות הגן. לפיכך, נדרש איטום גגות הרעפים והמרפסות, ואף נדרשה הצפה ובדיקת תקינות על-ידי מכון התקנים. אין אנו יודעים אם הדרישות האמורות בוצעו, אולם ברור כי רוכשי הדירות סבלו מחדירת רטיבות ומי גשמים במשך תקופה ארוכה. לפיכך, אחריות נידר לענין פגמי הרטיבות ברורה, והיא חבה במשותף עם חפציבה בגין הפגמים האמורים.

המכתבים מיום 4/12/1989 (נ/24) ומיום 10/1/1990 (נ/25) נשלחו לנידר אחרי מסירת הדירות לרוכשיהן. המכתב נ/25 מתייחס לפגמים של רטיבות עקב חוסר בבידוד ואיטום לא תקין בדירות שונות. במכתב נ/24, פורטו ליקויים שונים בדירות רבות, ובין היתר בדירות רומן, פנחסי ופרי. מכתב זה מפרט פגמים וליקויים שונים בדירת פרי: כניסה לא תקינה למרפסת הסלון, חלונות אמבטיה, שיש שבור בחלון מטבח, מרצפות שבורות וסדוקות, שיפוע הפוך בכניסה לדירה, רעפים שבורים בגג, תיקוני טיח בחדר הילדים ותיקון מדרגות הכניסה.

ככל שפגמים של רטיבות, ריצוף, רעפים שבורים, מדרגות וטיח - לא תוקנו וצוינו בחוות דעתו של המהנדס איזנברג, הרי שאחריות נידר בענין זה אינה יכולה להיות מוטלת בספק, בין שהיא אחריות מלאה ובין שהיא אחריות משותפת לה ולחפציבה. בנסיבות הענין, כאשר חפציבה קיימה פיקוח "כמעט צמוד" באתר, ובתום ביצוע העבודות סיכמה את חשבונות נידר, והיא זו שביצעה את התיקונים הכושלים, נראה לי לקבוע כי נידר אחראית בשיעור 25% בלבד.

66. לאור האמור וכעולה מן המקובץ, אני קובע את אחריותה של נידר לפגמים בשלד, לפגמי הרטיבות לדירות התובעים ולפגמים מסוימים של ריצוף בלתי תקין, רעפים שבורים, תיקון מדרגות, וליקויים אחרים כפי שאפרט גבי הדירות של התובעים. אחריות נידר לענינים אלה היא במשותף עם חפציבה, מן הטעמים שלחפציבה בה היה פיקוח "כמעט צמוד", ויכולה היתה להביא לתיקון הליקויים והפגמים בעתם. חפציבה ביצעה תיקונים שנתיים והיא שבה וביצעה תיקונים, בעוד שלא ראה להודיע לנידר על פגמים וליקויים, לבד מאלה שפירטה במכתבים נ/24 ו-נ/25, ולבד מפגמים בענין חדירת מי גשמים ורטיבות, שחזרה ושנתה את הצורך בתיקון ליקויי הרטיבות.

67. מקובלים עלי הסכומים שפורטו בסיכומי הנתבעות (בסעיף 18.15). לפיכך, אחריות נידר בענין הדירות של התובעים, כעולה מחוות דעת איזנברג, כדלקמן:

בדירת שושנה - 25% מתוך סכום של 8,210 ₪;

בדירת ישי - 25% מן הסכום - 19,775 ₪;

בדירת רומן - 25% מן הסכום 16,155 ₪;

בדירת פרי - 25% מן הסכום 4,250 ₪;

בדירת בינדר - 25% מן הסכום 21,220 ₪;

בדירת וקסלר - 25% מן הסכום 17,650 ₪;

בדירת פנחסי - 25% מן הסכום 4,600 ₪.

לסכומים האמורים יווסף מע"מ כחוק והסכומים ישוערכו באותו אופן של שערוך הסכומים שישלמו הנתבעות לכל אחד מן התובעים.

התביעה נגד צד ג' 2 - שלמה קצב

68. בין חפציבה לבין שלמה קצב (צד ג' 2) נחתם ביום 27/12/1987 הסכם לביצוע כל עבודות האינסטלציה בפרוייקט אלנתן בגבעת זאב. עבודות האינסטלציה, כפי שפורטו בנספח להסכם, כוללות עבודה וחומרים של מערכות מים, הסקה, דודי שמש, ביוב ודלוחין, מערכת מי גשמים, לרבות חיבור כל המערכות לרשתות המים והביוב (נ/63). בסעיף 3 להסכם נקבע, כי העבודות בוצעו לפי הפרטים הטכניים ולתכניות של חפציבה, ולפי הוראות והנחיות שיינתן לקצב על-ידי נציגי חפציבה. עוד נקבע, כי העבודות יבוצעו במיומנות ובטיב מעולה.

בסעיף 10 להסכם נקבע, כי בגמר העבודה ייערך פרטיכל שבו תפרט חפציבה את הליקויים בביצוע "ורק לאחר תיקון אלה לשביעות רצונה של חפציבה תחשב העבודה כגמורה". עוד נקבע סעיף 11, כי קצב ישא באחריות לטיב העבודות ולחומרים - לתקופה של 15 חודש ממועד גמר העבודות. קצב הפקיד בידי חפציבה ערבויות לטיב החומרים והביצוע של עבודות האינסטלציה.

69. אין מחלוקת, כי בוצעו שינוים במיקום הרדיאטורים של ההסקה בדירות, לפי דרישת חלק מרוכשי הדירות (עדות קצב בעמוד 338 ועדות דרור שנק בעמוד 238), בגמר ביצוע עבודות האינסטלציה על-ידי קצב, נבדק הביצוע על-ידי נציגי חפציבה על-פי התכניות והמפרטים לרבות התקנת הכלים הסניטריים, והעבודה אושרה על-ידי חפציבה. עדות לכך - שחרור הערבויות שנתן קצב לחפציבה, נערך חשבון סופי ושולמו כל התשלומים לפי ההסכם. כך עולה באופן ברור מעדות דרור שנק ומעדות קצב.

הנה כי כן, שינוי המיקום של הרדיאטורים לעומת מיקומם לפי התכניות היה ידוע היטב לחפציבה, והיא אישרה זאת ללא עוררין - בקבלת העבודות לשביעות רצונה, באישור החשבון הסופי לתשלום ובהחזרת הערבויות לביצוע ולטיב העבודות.

70. בחוות דעת איזנברג, על בסיס חוות דעתו של המהנדס שוורץ, נקבעו ליקויים במערכת ההסקה. עיקרי הליקויים הם אלה:

(א) פיזור הרדיאטורים בקומה העליונה - גרוע, ואינו תואם את התכניות;

(ב) בחירת הרדיאטורים איננה מדויקת, וקיים חסר של פיזור חום ביחס לחישוב שערך המהנדס מטעם חפציבה;

(ג) אי-התקנת רדיאטור בשירותים שבקומת הכניסה, כמסומן בתכנית;

(ד) ארובת תנור הסקה בחזית.

71. בענין ארובת תנור ההסקה, מקובלת עלי עדותו של קצב כמהימנה, כי הוא ביצע פריט זה לפי התכניות. ואמנם, גם המומחה איזנברג אינו קובע בחוות דעתו ממצא שונה. ניתן לקבוע כי קביעת הארובה נעשתה במקום שקבעו נציגי חפציבה.

בענין מערכת ההסקה, עולה מחוות דעתו של איזנברג, על-פי חוות דעת שוורץ, כי התכנון הראשוני של מערכת ההסקה לוקה בחסר. משום כך, הפגמים שבתכנון אינם מוטלים על קצב, שביצע את עבודות האינסטלציה לפי תכניות שנמסרו לו ולפי הנחיות והוראות שניתנו לו. אחריותו של קצב נובעת מן השינויים שביצע במיקום הרדיאטורים לפי בקשת רוכשי הדירות. אולם, אם השינויים נעשו בידיעת חפציבה ובאישורה, כאשר הפיקוח על ידיה היה סדיר, רצוף ונמשך, הרי שהיא מנועה היום, לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט - מלטעון כי האחריות רובצת על שכמו של צד ג' 2. ממזמין עבודה נדרש, למצער, כי בשעת קבלת העבודה וסיום ההתחשבנות, לבדוק אם העבודה בוצעה לפי המפרטים והתכניות. גם במהלך העבודה נדרש המזמין לבדוק, באמצעות המפקח מטעמו, את התאמת הביצוע לתכניות ולמפרטים. יהא זה חוסר תום לב, אם המזמין והמפקחים מטעמו ימתינו עד שתוגש תובענה, ורק אז יטענו לאי התאמה.

מכל מקום, מקובלת עלי טענת קצב, כי למעט שינוים במיקום הרדיאטורים, הוא לא החסיר התקנה של רדיאטורים על-פי התכניות והמפרטים ולא התקין רדיאטור שונה מזה שנקבע בתכניות. כאמור, השינויים נעשו בידיעתה המלאה של חפציבה.

אכן, עיקר הליקוי הוא במספר הרדיאטורים שהותקנו בדירות, וענין זה הוא פגם של תכנון, שאינו באחריות צד ג' 2.

מקובלת עלי טענתו של קצב, כי אין להטיל עליו אחריות בגין דליפות ממערכת המים. קצב ביצע את עבודות האינסטלציה שש שנים לפני שהמומחה בדק את הליקויים. בשים לב לבלאי טבעי ואפשרי עקב שימוש במערכת במשך שנים ארוכות - אין להטיל על צד ג' 2 אחריות בשל כך. זו לכל הדעות "תקופת אחריות" ארוכה מדי לגבי קבלן, בעוד שהתקופה החוזית שנקבעה היא 15 חודש.

72. אחרי ששקלתי כל אלה נראה לי לקבוע, כי אין להטיל אחריות על צד ג' 2, בגין ליקויים במערכת ההסקה. משמעות הדבר כי האחריות לפגמים ולאי ההתאמות בענין מערכת האינסטלציה בדירות התובעים מוטלת כולה על חפציבה, כפי שנקבע לעיל.

צד ג' 3 - יוסי אילוז

73. צד ג' 3, יוסי אילוז, ביצע את עבודות האלומיניום בדירות (ראו עדות דרור שנק בעמוד 208 לפרוטוקול). צד ג' 3 לא הגיש כתב הגנה. בית-המשפט חייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין פגמים ואי התאמות בעבודות האלומיניום. לפיכך, זכאיות הנתבעות לשיפוי בגין ליקויים בעבודות האלומיניום אמור, כפי שחייבן בית-המשפט לשלם לתובעים, הנוגעים במישרין מעבודות האלומיניום. השיפוי אינו כולל סכומים שחוייבו הנתבעות לשלם בגין עוגמת נפש או פיצויים עקיפים אחרים.

74. הפיצויים יהיו, על בסיס חוות דעת איזנברג, כדלקמן:

דירת שושנה

תיקון ארגזי תריסים (מכסים) 1,050 ₪

פרפרים לתריסים 300 ₪

1,350 ₪

אטימת חלונות-הזזה בעליית הגג נעשתה בפיקוחן ובאחריותן של הנתבעות, ואין מקום לחייב את צד ג' 3 בתיקון ליקוי זה. התיקון שבוצע בין על-ידי הנתבעות ובין בפיקוחן על-ידי בני איזאדי - כשל, והאחריות בענין זה נופלת עליהן. האמור כאן בענין דירת שושנה יחול על כל הדירות.

דירת ישי

תיאום דלת הזזה בחדר המגורים 200 ₪

תיקון ארגזי תריסים (מכסים) 1,050 ₪

בריחי נעילה 150 ₪

תיאום חלונות אלומיניום 500 ₪

1,900 ₪

דירת רומן
התקנת מכסי תריסים 1,350 ₪

בריחי תריסים 200 ₪

1,550 ₪

דירת פרי
תיקון מכסים של ארגזי תריסים 1,500 ₪

ברגי פרפר 450 ₪

1,950 ₪

דירת בינדר
תיקון חלון הזזה בחדר מגורים 300 ₪

תיקון מכסים של ארגזי תריסים 1,350 ₪

בריחי נעילה 200 ₪

תיאום חלונות אלומיניום 450 ₪

2,300 ₪

דירת וקסלר

תיקון ארגזי תריסים 900 ₪

ברגי פרפר 300 ₪

1,200 ₪

דירת פנחסי

תיקון דלת הזזה 200 ₪

תיקון מכסים של ארגזי תריסים 1,500 ₪

בריחי נעילה 150 ₪

תיאום חלונות אלומיניום 500 ₪

2,250 ₪

הסכומים האמורים, כפי שנאמר בחוות דעת איזנברג, נכונים ליום 30/10/1995. לפיכך, הם ישוערכו על-ידי תוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד התשלום בפועל. לסכומים אלה יווסף מע"מ באותו אופן שנקבע בענין הסכומים שישלמו הנתבעות לתובעים.

צד ג' 4 - תלפיות חרושת עץ בע"מ

75. צד ג' 4 ביצע את עבודות העץ. צד ג' 4 הגיש כתב הגנה כנגד ההודעה ששלחו אליו הנתבעות, שאישר את הביצוע של כל עבודות העץ בפרוייקט שבו נבנו דירות התובעים. צד ג' 4 לא התייצב לדיונים והסתפק בהגשת כתב הגנה.

בנסיבות הענין, יישא צד ג' 4 בשיפוי הנתבעות בסכומים שחויבו בהם בגין פגמים ואי התאמות בעבודות העץ, כמפורט בחוות דעת המומחה, וכאמור בסיכומי הנתבעות.

לפיכך, ישלם צד ג' 4 סך 3,175 ₪ נכון ליום 30/10/1995. הסכום האמור ישוערך על-ידי תוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד תשלומו בפועל לנתבעות.

סיכום

76. הנתבעות ישלמו, הדדית, לתובעים את סכומי הפיצוי שפורטו בפסק דין זה, כדלקמן:

שושנה - 25,350 ₪

ישי - 40,650 ₪

רומן - 32,800 ₪

פרי - 20,775 ₪

בינדר - 38,800 ₪

וקסלר - 30,500 ₪

פנחסי - 20,150 ₪.

לסכומים האמורים יווספו אחוז אחד נוסף של מע"מ לסכומי הקרן והסכום ישוערך על-ידי תוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/1995 ועד ליום מתן פסק הדין.

לסכום הכולל ליום פסק הדין - יווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 17.5% בתוספת מע"מ כחוק. הנתבעות ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט, למעט ההוצאות בעד חוות דעת המומחה מטעמם.

77. בקשת התובעים לפיצול סעדים - נדחית.

78. התביעה שכנגד של צד ג' 1, נידר - נדחית, בלא צו להוצאות.

79. צד ג' 1, נידר, תשפה את הנתבעות בשיעור 25% מן הסכומים שפורטו בסעיף 66 לפסק דין זה. צד ג' 1 ישלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

80. הודעת צד ג' שנשלחה לצד ג' 2, שלמה קצב, נדחית. הנתבעות ישלמו לצד ג' 2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ ולסכום זה יווסף מע"מ כחוק, ויווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

81. צד ג' 3 ישלם לנתבעות את הסכומים שפורטו בסעיף 74 לפסק דין זה, בלא צו להוצאות.

82. צד ג' 4 ישלם לנתבעות את הסכומים שפורטו בסעיף 76 לפסק דין זה, בלא צו להוצאות.

ניתן היום ז' בכסלו תשס"ג (12 בנובמבר 2002), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים

עזרא קמא, סגן נשיא